"כמה שאתה טיפש" אמרתי. הסתכלתי בו ויכולתי לראות את הריקנות
האפרורית של מוחו דרך עיניו. כל הסיכויים היו לטובתו, לא היתה
שום סיבה שבעולם שהוא יהיה כל כך מטומטם ובכל זאת. הוא כשכש
בזנבו, התקרב אלי, נתן לי ליקוק ידידותי באף, הלך לכוון הפינה
שלו  ורגע לפני שהספקתי לעשות משהו הוא התכופף מעט על רגליו
האחוריות ממש בפתח הסלון והשתין על פסלון העץ הגדול שהבאתי
מנפאל. שיט, טוב, מזל שהוא לא חירבן עליו, זה לא היה בלתי
אפשרי לאור הנסיון שיש לי איתו. הלכתי למטבח להביא סמרטוט
ועברתי לידו, כבר לא היתה לי סבלנות לצעוק. לקחתי גם מין סבון
נוזלי כזה שאמור לטשטש את הריח ולמנוע ממנו לחזור על הפעולה
באותו מקום, אבל כשחזרתי מהמטבח לסלון, קלטתי שהמזל שלי כבר לא
מי יודע מה ושצריך עוד סבון, הוא בכל זאת חירבן הכלב.
אמא שלי לא אהבה כלבים וכל נוכחות של הולך על ארבע עם פוטנציאל
ליקוק הקפיץ אותה מייד, אלא אם כן הוא היה מפוחלץ או עשוי
שעווה או שהוא היה רחוק, אצל אחרים, אז, כן. אני מצידי דווקא
אהבתי אותם אבל כנראה לא מספיק כדי להתעקש ולעמוד מול אמי.
נאלצתי להסתפק בתחליפים, בליטופים חטופים של כלבים זרים
בפארקים הציבוריים וביקור שנתי בתערוכת הכלבים ברמת גן. רק
כשעברתי לגור לבד, בתל אביב, אחרי ששנים גדלתי עם הכמיהה
המודחקת, רק אז העזתי לעשות צעד בכוון ולהשיג לי כלב. מהר מאד
עמדתי על הפוטנציאל העצום, שבטיול אקראי בפארק עם כלב מדהים
שפוגש כלבה מדהימה שמגיעה לפארק עם בעלת הבית הכוסית שלה.
הסימטריה הכלבית יוצרת הקבלה יוצאת מין הכלל לסימטריה זיונית
מוצלחת במיוחד בדר"כ. השילוב המוחץ של פתרון לא רע לתסכול
ילדות רב שנים עם פוטנציאל הזיונים שטמון שבכלב הובילו אותי
מהר מאד למודעות על אימוץ חיות בעיתונים ואליו, לפלוטו.
פלוטו היה גור נפלא בהתחלה, ובשבועות הראשונים, ממש נהניתי
לרוץ אחרי כדור הפרווה הטפשון ולנקות ולסדר ולהשפריץ ריחות
טובים. אני חושב שאחרי בערך חצי שנה נגמרה לי הסבלנות ורק
העובדה שהוא היה יפה כל כך ודאג לי לזיונים רבים כל כך, השאירה
אותו אצלי אבל זהו, נגמר. נמאס לי ואני רוצה להפטר ממנו, ואני
צריך לחשוב על דרך טובה לעשות את זה בלי להרגיז את רוני,
הבחורה האחרונה שתפסתי בפארק השבוע.
ירדתי לרחוב עם פלוטו כדי לקנות עוד מהחומר נגד ריח שבזה הרגע
נגמר לי, וראשי עסוק בבעיה הזאת, מה עושים ? אני יכול לנסות
לשכנע את רוני שהכלב באמת לא שווה את זה ושצריך לסלק אותו, אבל
אז איך אסביר את כל המחמאות שנתתי לו עד עכשיו ? הרי הצגתי את
עצמי כאילו אני מאוהב בכלב עד כדי כך ששום חסרון שלו לא מפריע
לי ואפילו דאגתי לפרט אותם היטב כדי להדגיש את האצילות ואהבת
החיות הרבה שטמונה בי. אולי אני אנסה לסכסך בניהם, אגרום
לפלוטו לתקוף את רוני באכזריות ? אכזריות, פלוטו ?! וחוץ מזה
אני לא חושב שאני מסוגל לגרום לכלב הזה לעשות משהו, וחוץ מזה,
רוני בטח רק תרחם על הכלב האומלל עוד יותר בגלל שהוא לא שולט
על מעשיו, כי הוא רק כלב חמוד...
עמדתי בצומת המרומזרת, מחכה ומלטף את פלוטו בעדינות, למרות
הכל, יש לו פרווה יפה לכלב. האור התחלף לירוק, משהו מאחורי נתן
לי מכה קלה, ומיד שמעתי "סליחה" , הסתובבתי וראיתי בחור עוור
לבוש בקפידה שנראה מבולבל משהו. נחשתי שהוא כנראה חדש בעסק של
העוורון ולא ממש יודע איך לאכול את זה. הוא עמד כמה שניות
כאילו ניסה לשמוע אם הדרך פנוייה והתחיל ללכת בצעדים איטיים,
שמעתי את הצקצוק של הרמזור מאט את קצבו לאות שהאור עומד לחזור
להיות אדום וראיתי אותו מגדיל את צעדיו ואז רגלו נתקלה בקצה
המדרכה והוא איבד את שווי משקלו ונפל, מייד רצתי אליו ועזרתי
לו לקום.
הוא כנראה באמת היה חדש בעסק, הוא קילל את מזלו הרע והודה לי.
הכלב הטיפש מצידו, ליקק את אפו של הבחור, הוא לא הבין, שזה לא
בדיוק הדרך לעודד אדם עצבני, אבל לבחור זה כנראה לא הזיז,
להיפך, הוא ליטף את הכלב, מתפעל מהרוך של הפרווה העדינה. הכלב
מצידו רק התלהב עוד יותר, סיפור אהבה של ממש, הוא קפץ על הבחור
וזה שיחק איתו כך כמה שניות עד שמשכתי את הכלב אלי, "תזהר, הוא
לפעמים משתין כשהוא ממש מתרגש" אמרתי בעדינות. "הוא מקסים, איך
קוראים לו ?" הוא שאל, "פלוטו" אמרתי ומשכתי אותו חזק יותר
מדכא את ההתנגדות שלו, "טוב, אז אנחנו חייבים לזוז, ביי"
הוספתי ונופפתי לבחור בידי כשקלטתי שזו לא הדרך הטובה ביותר
לסמן לעיוור לשלום. הוא התרחק והכלב נבח לכוונו.
עברו עוד כמה שניות כשירד לי האסימון ורצתי אליו, "היי תגיד "
אתה רוצה אולי לקנות אותו, את פלוטו ?" שאלתי, הוא נעמד במקומו
והסתובב. הרעיון שלי היה מבריק, אמכור לו את הכלב, הרי נראה
שהם ממילא מחבבים זה את זה, אשכנע אותו שהוא חכם ונבון, הוא לא
מכיר אותו מספיק כדי להכיר את האמת,  אסביר לו שהוא מהגזע
המתאים, אם הוא חדש בעסקי העוורון הוא בוודאי לא מתמצא מספיק
כדי להבין שזו שטות וארוויח תרוץ מעולה להפטר מהכלב, תרוץ
שיגרום לרוני להעריץ אותי עוד יותר. חוץ מזה שאף פעם לא
התנגדתי לעשות רווח קל ומהיר.
הוא הסכים מייד, לקחתי ממנו אלפייה על המקום, השארתי לו את
הכלב וחזרתי הבייתה במהירות. ידעתי שהתרמית הקטנה שלי תתגלה
תוך כמה ימים וזה היה לי תרוץ מצויין להקדים את הטיול למזרח
שאליו תכננתי לצאת בעוד שבועיים. אני אסע, אחזור, ואני מקווה
שעד אז הכל ישכח, הוא יתיאש מהכלב, ימכור אותו, או ירדים אותו
ובוודאי שלא יזכור אותי. רוני כצפוי העריצה אותי באופן מיוחד
על אצילות הנפש יוצאת הדופן שהפגנתי בזה שמסרתי את הכלב לעוור
מסכן שפגשתי, לא טרחתי,כמובן, לספר לה על האלפייה שהוא השאיר
לי.
אחרי חודשיים חזרתי לארץ, רוני, זרקה אותי בהודו ונעלמה, איזה
טיפוס מגעיל אחד כייס לי את כל הכסף שלקחתי איתי ברכבת ואני
חזרתי לחפש דירה להשכיר. בדירה השנייה שהגעתי אליה פגשתי את
הכלב שוב, את פלוטו, זאת אומרת. הבחור העוור לא זיהה אותי, וגם
הכלב לא. הוא הסביר לי על הבית, על הריהוט שהוא משאיר, על
כווני האוויר, על שכר הדירה. אני הסתכלתי על פלוטו, חיפשתי את
ריח השתן הדק באוויר שלא היה, חפשתי שערות לבנות ארוכות על
השטיח ולא מצאתי כאלה, הסתכלתי בעיניים האפורות העמוקות שלו.
שאלתי אותו על הכלב, הוא קרא לו ולחש משהו לאזנו, הוא רץ
למטבח, חזר עם עיתון והבחור הצביע על התמונה של פלוטו בתחרות
כלבי נחייה שנערכה לפני כמה ימים, מקום שלישי, הוא התגאה, לא
רע בשביל חודשיים של אימון. לא רע בכלל, אמרתי והסתכלתי בעיניו
שנראו כמראות עגולות ואפורות, "כמה שאתה טיפש", אמרתי בשקט.