עדן ואני ישבנו לנו סתם יום אחד בפארק ליד הבית שלו. הוא הביא
פיצוחים, אני הבאתי שש-בש, והיה סבבה. כיף לי סתם לשבת ולדבר
איתו על כל מה שמציק לי, אבל גם כיף לי להקשיב לו כשהוא מספר
על האהבה החדשה שלו. אפשר להגיד שהוא החבר הכי טוב שלי.

אף פעם לא היה לי חבר טוב לפני עדן. אני לא יודע כנראה קשה
למצוא "חברים טובים" במציאות שלנו. עובדה לקח לי 13 שנה למצוא
בנאדם כזה שאפשר באמת להיות פתוח איתו ולדעת שהוא פתוח איתך
חזרה. התחברתי עם עדן לפני שנתיים- לא זוכר אפילו איך. אני
זוכר רק שהייתי חדש בירושלים והייתה איזה מסיבת בית. אני שמח
דווקא שמצאתי את הבנאדם הזה שמתאים להגדרה של חבר טוב. הרי
עובדה שבצפת לא הצלחתי למצוא אחד כזה. אפילו בלונדון לא מצאתי
חבר טוב, וזה מוכיח שמה שאומרים על הבריטים זה סתם שטויות. רק
כשחזרתי ארצה בגיל שלוש עשרה, אחרי 5 שנים בחו"ל מצאתי לי.
נורא פחדתי לא להתאקלם בארץ, כי הרי בלונדון זה לא אותו דבר
כמו בארץ- החיים שונים לגמרי... אבל בכל זאת התאקלמתי מהר ועם
הרבה עזרה מעדן- מה הייתי עושה בלעדיו??

אבל חזרה לסיפור שלי. עדן בדיוק התחיל לדבר על ענבר משכבה ט'.
הוא סיפר לי שלא אכפת לו שהיא שכבה מתחתיו ושהוא כבר מת לגשת
אליה ולספר לה איך הוא מרגיש כלפיה. אני כמובן כולי אוזן, כי
הרי זה היחסים שיש לי איתו. יעצתי לו להתקרב אליה לאט לאט ולא
להזדרז עם הקטע הזה, כי הרי אני מכיר אותו טוב- יום אחד זה
ענבר מט' ולמחרת זה יכול להיות נועה מהכיתה המקבילה. אחרי שאני
יועץ לאנשים, במיוחד לעדן, זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. הרי
הוא חבר כל כך טוב. מגיע לו חצי מלכות ממני על כל הפעמים שהוא
עזר לי בתקופות קשות.

אחרי חודש ראיתי שהדבר הזה עם ענבר מתחיל להתפתח יותר מהקטעים
הרגילים של עדן עם בנות. כל פעם שאנחנו נפגשים הוא ישר מתחיל
לדבר עליה ורק עליה. אני חושד שהוא אפילו לא מקשיב לי לפעמים
כשאני מספר לו על הרעיון החדש שלי או איך היה הסרט שראיתי
אתמול, אבל אני עדיין תמיד כולי אוזן כשהוא מדבר על ענבר.
החלטתי שהגיע הזמן לעזור לו קצת עם הקטע הזה של ענבר. החלטתי
שאני חייב ללכת ולראות אותה. ואכן כך עשיתי.

יום אחד ראיתי אותה יושבת לבד ליד המגרשים בבית הספר בהפסקה
הגדולה. היא בטח חיכתה לאחד מהחברות שלה. אז החלטתי לגשת אליה
ולהתחיל לדבר איתה. היא הייתה מאוד יפה. רזה, בלונדינית,
עיניים כחולות- ממש ברבי.
"שלום" אמרתי לה.
"אני מכירה אותך?" היא ענתה.
אמרתי לה שהיא לא מכירה אותי אבל שאני צריך לדבר איתה. רציתי
להגיד לה שיש לי חבר טוב בשם עדן, שהוא בנאדם נפלא, שהוא רוצה
להכיר אותה יותר טוב, שכדאי לה להיפגש איתו פעם, שהוא גם די
יפה ושהרבה בנות נדלקו עליו, אבל כלום לא יצא לי מהפה. ממש
כלום. פשוט חשבתי על כמה היא יפה...
"נו אתה מדבר?" היא שאלה אותי עם טיפה עצבנות.
הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מהפה זה:
"את יודעת שאת ילדה יפה?"
"תודה," היא הסמיקה, "גם אתה נראה טוב."
חשבתי על עדן. בעצם, הוא לא חבר כל כך טוב. יש אנשים הרבה יותר
טובים ממנו. אני והוא בכלל לא אוהבים אותו סוג מוזיקה, ובכלל
קשה לדבר איתו בזמן האחרון. לפעמים הוא גם חרא של בנאדם.
וחוצמזה זה לא כאילו יש לו איזה שייכות על ענבר...
"את רוצה אולי לצאת איתי מתישהו?"