(במבנה אפור מלוכלך, באולם הקבלה)
מזכירה:"הבא בתור בבקשה"
(נכנסתם נערה שמנמנה ממושקפת ונמוכה)
נערה: "שלום, הגעתי לאודישן ל"צעירי החמאס"
מזכירה: "כן, דלת ראשונה מימין"
(נערה מתחילה ללכת ודופקת בדלת)
קול מבפנים: "פתוח!..."
(נערה נכנסת למקום חשוך ואפוף עשן)
הבוחן (במבטא ערבי כבד): "במה אוכל לעזור לך?"
נערה: "באתי לאודישן להיות מחבלת מתאבדת"
הבוחן: "מצטער, זה מקצוע לגברים בלבד"
נערה (בהתלהבות): "אבל אני ממש טובה בזה!"
הבוחן (מתחיל לאבד את הסבלנות): "אולי, אולי, אבל זה מקצוע
לגברים בלבד!"
נערה (בויתור): "טוב, טוב... שלום"
(נשמעים קולות יריות בדלת צדדית בתוך החדר)
נערה: "רק, מה זה הקולות האלה של הפיצוצים?"
הבוחן: "אה, זה סתם כמה מחבלים לעתיד... אולי מחר נעשה איזה
פיגוע... רצינו לינץ' היום, אבל לא יצא"
נערה: "אה... אני מבינה... אפשר להיכנס לראות?"
הבוחן: "אם זה בשביל שתוכלי להוכיח את עצמך אז לא."
נערה (ממלמלת): נו, באמת... גם כן כל הגברים האלה - כולם
שוביניסטים!"
הבוחן (מתעצבן): "מה אמרת??"
נערה (מתחילה לפחד): "כלום, כלום... לא חשוב.." (מתחילה לזוז
לכיוון דלת היציאה)
הבוחן: "יודעת מה? לכי, תראי לי למה את מסוגלת. אם תהיי ממש
טובה, תהיי הבת הראשונה המחבלת! נעשה לך כבוד גדול, נשלח אותך
לאיזה בית קפה גדול ואם תעשי שם פיצוץ גדול, אז הכבוד שלך יהיה
גדול גם הוא"
נערה: "באמת? אפשר??"
הבוחן: "כן. היכנסי."
(נכנסת לחדר קטן ואפלולי עוד יותר)
בוחן 2 (בפאניקה): "ילדה!!.. אסור לך לראות או להיות פה!!!"
נערה: "האיש שהיה שם נתן לי להיכנס ולהוכיח את עצמי!"
בוחן 2: "אהה... יוסוף... טוב.. אני כבר אדבר איתו. מה את
רוצה?"
נערה: "להראות לכם שגם אני יכולה להיות מחבלת מתאבדת! אני בעד
שוויון!"
בוחן 2: "תודה, אבל לא תודה... רק בנים מתקבלים" (מתקרב אליה
ומצביע לכיוון הדלת)
נערה: "לא! אני רוצה להיות מחבלת מתאבדת! תמיד רציתי להיות
כזאת, מאז שאני ילדה קטנה, ואתה אומר לי עכשיו, שבגלל שאני
ילדה, ואין לי איזה משהו בין הרגלים, אז אסור לי להיות מחבלת??
מה זה השוביניזם הזה?? אני דורשת שוויון!"
בוחן 2 (בהכנעה): "טוב, טוב... להחזיק נשק את יודעת?"
(חוטפת ממנו את האמ 16 ומחזיקה אותו בנונשלנטיות ורוגע)
בוחן 2 (ברושם): "פששש... יפה יפה... מה עם פצצת מרגמה? יודעת
להפעיל?"
נערה: "אתה לא רוצה שאני אפעיל אחת עכשיו..." (מסתכלת לכיוון
הפצצות בחדר) "יש לכם פה חדר תחמושת מעולה..."
בוחן 2: "כן, כן... כבר שנים אנחנו אוגרים את כל התחמושת
הזאת... נו, אז מה עוד את יודעת לעשות?"
נערה (בפרצוף תמים למראה): "אני יודעת להיראות מאוד תמימה
ואמינה, זה גם חשוב לא?"
בוחן 2: "בהחלט... טוב, אני חושב שסיימנו... תשאירי שם וטלפון
ואנחנו כבר ניצור איתך קשר. תודה ויום פיצוץ שיהיה לך"
נערה (כותבת שם וטלפון): "טוב... תתקשרו כמה שיותר מהר, אני
כבר מתה לסיים עם זה"
בוחן 2 (מחייך): "טוב, טוב... שלום."
(נערה יוצאת מהחדר)




כעבור יומיים....

(בבית הנערה, בשעת בוקר מוקדמת, נשמע צלצול טלפון)
נערה: "הלו"
קול מהצד השני: "כן, זה עבדאללה, הבוחן מהאודישן לקורס חבלה
ופיצוצים"
נערה: "נו, ויש תשובה?"
עבדאללה: "כן, את עושה פיגוע ביום שישי הבא"
נערה (מתרגשת): "באמת?? וואו, איזה יופי!!... סופסוף החלום שלי
עומד להתגשם!!! איפה בדיוק אני עושה את זה? מה יהיה עלי? איך
אני אמורה להיראות?
עבדאללה: "ניתן לך את הפרטים באותו יום. בואי ביום שישי לכאן
ונכשיר אותך בקורס המזורז שלנו לחבלה ופיצוצים"
נערה: "אני אהיה שם! תודה!!!"
(מנתקים את הטלפון)





ביום שישי....

(במקום של הקורס)
(נערה נכנסת במהירות והתרגשות לתוך הבניין)
מזכירה: "לאן את ממהרת ילדה?"
נערה: "אני הולכת לעשות פיצוץ!!!"
(ממשיכה לרוץ)
(נכנסת לתוך החדר האפלולי)
עבדאללה (בחיוך): "חיכיתי לך"
נערה: "גם אני חיכיתי! נו, אז מתי אני עושה את כל העסק?"
עבדאללה: "חכי, חכי... רק נעביר אותך הכשרה קצרה, ניתן לך את
המטען שהכנו במיוחד בשבילך שכולל (בדיבור המתלהב מערוץ
הקניות): 2 פצצות מרגמה, 10 קילו חומר נפץ, אלפי מסמרים וברגים
חלודים, והכי חשוב - הטופ שבטופ - תיק פשוט שבו הכל נכנס..."
(מחייך בסיפוק) "את תראי להם מה זה, נכון?"
נערה: "בהחלט!!
עבדאללה: "בואי אחרי" (קם מהכיסא ומתחיל ללכת) "נעביר אותך
איזה קורס קטן ותוכלי לעשות את הפיצוץ הזה טוב מאוד"
נערה (הולכת אחריו בהתרגשות)
(עוברת קורס מזורז שכולל טעינה ופריקה של הציוד מעליה)
עבדאללה: "כעת את מוכנה. בהצלחה! אל תשכחי לומר לפני זה אללה
אכבר ודומיו" (מחייך אליה)
נערה: "אין שום סיכוי... אם אנשים חשבו לוהנות בבית הקפה שאליו
הם הולכים היום בערב, אז הם טועים... יהיה להם ממש כיף, פשוט
יציאה פיצוץ"
(יוצאת מהמשרד)