רחוב. אור יום.
אדם, אדם ממוצע, חוצה את הכביש כשלפתע פוגעת בו מכונית שנוסעת
במהירות רבה. אדם עף על הכביש ונוזל לו דם מכל הגוף.
טשטוש.
מדבר. אור יום בהיר.
על החול נמצאת הגופה של אדם, זבת דם. נשמתו של אדם, שנראית
כמוהו רק שקופה וזוהרת עולה מן הגופה ועומדת בניצב אליה. רגלי
הנשמה עדיין מחוברת לגופה.
סופת חול.
שוככת.
מול אדם מופיע מלאך המוות, שלד בגובה שני מטרים, לבוש בברדס
וגלימה שחורים ניצב מולו. מעל ראשו זורחת הילה ובידו הימנית
הוא מחזיק חרמש ארוך וחד מאוד.
מלאך המוות: "שלום, אדם."
אדם: "מה זה? אני מת?"
מלאך המוות: "כן."
אדם: "למה מה קרה?"
מלאך המוות: "נדרסת. תאונת פגע וברח."
אדם: "בן זונה, ימח שמו..."
מלאך המוות: (שם יד על הלסת, כאילו משתעל) "אהם."
אדם: (מתחנן) "בבקשה אל תיקח אותי! תן לי לחיות..."
מלאך המוות: "מצטער, אבל עליי לסרב לבקשתך."
אדם: "אבל המוות זה דבר איום ונורא."
מלאך המוות: "המוות עצמו לא. מה שבא לפני - כן. מה שבא אחרי -
תלוי."
אדם: "לעזאזל אתך, אויב האנושות."
פאוזה. מלאך המוות תוקע באדם מבט תמוה (כמה שגולגולת יכולה
לתקוע מבט תמוה).
מלאך המוות: "למעשה, אני הידיד הטוב ביותר של האנושות."
אדם: (מגחך) "אני לא רואה איך."
מלאך המוות: (בכעס) "מה אתה מעדיף? לחיות לנצח ולהיות עד
להתנוונות גופך ולסבול כל רגע שהרימות והתולעים אוכלות את
גופתך בלי שום יכולת לעשות משהו ואח"כ לבלות לנצח תחוב בתוך
אדמה מלאה בחרקים או למות ולשים קץ לסבל ולחיות בעולם הבא?!"
אדם: "אבל מה אם אני מגיע לגהנום? אז זה לא עדיף."
מלאך המוות: "אם אתה מגיע לגהנום, זה תלוי כבר בך. זה הבעיות
שלך, לא שלי."
אדם: "אבל אתה גנב השנים, קוצר הנשמות, מדריך המתים..."
מלאך המוות: "כן. כן. כן. תראה, אני רק מנקה את הזבל. מה שקורה
למעלה במזבלה זה כבר לא מענייני."
אדם: "מזאת אומרת 'זבל'?"
פאוזה. מלאך המוות מוציא מתוך הגלימה שעון חול. מביט בו ומחזיר
אותו לתוך הגלימה.
מלאך המוות: "טוב, הגיע הזמן ללכת."
אדם: (בהפגנתיות) "אני לא זז עד שאתה לא עונה לי!"
מלאך המוות: "תראה, אני לא חייב לך שום תשובה! אתה מבין?"
אדם: "אז למה ענית לי מקודם?"
מלאך המוות: "הפגנתי רצון טוב."
אדם משפיל את ראשו. הוא מנסה להשלים עם גורלו.
מלאך המוות מניף את החרמש ומכה בו ברגליה של הנשמה של אדם.
הרגליים נחתכות והנשמה של אדם מרחפת כמה סנטימטרים באוויר מעל
הגופה.
מלאך המוות: "בוא."
מלאך המוות נוגע בנשמה של אדם, היא מתכווצת לכדור קטן ונכנסת
לגלימתו.
פאוזה. שקט מיסטי מוזר נופל על המדבר.
מלאך המוות מנופף בחרמש. סופת חול עולה והוא נעלם. |