בכל מילה שלך יש שתיקה. הלוואי והייתי אומר לך את זה כך שתשמעי
את הטון שלי, ואז זה ישמע בדיוק כמו שאני רוצה שזה ישמע.
מה חדש אצלך, מתוקה? אני רוצה שתחייכי, הרי כל מה שיש לך זה
דמעות. מה לא הייתי נותן כדי לראות אותך מחייכת. המצב לא עד
כדי כך נורא. עדין יש לנו אחד את השניה. אני אוהב אותך, באמת
שאני אוהב. תצטרכי להאמין לי. אני לא רוצה לפגוע בך, אני רק
רוצה שתהיי מאושרת, ששנינו נהיה מאושרים. תפסיקי לברוח
מהמציאות, זה לא יעזור. מה שקרה קרה. עוד נוכל להנות  מפגישות
כמו ההיא. אף אחד לא יידע, אני מבטיח. רק תשבעי שלא תעזבי
אותי. אני צריך אותך כדי להמשיך, ובלעדיך חיי לא זזים לשום
מקום.
אבל למה עדין בכל מילה שלך יש שתיקה? אני מרגיש את זה.

בכל מילה שלך יש שתיקה. הלוואי והייתי אומרת לך את זה כך שתשמע
את הטון שלי, ואז זה ישמע בדיוק כמו שאני רוצה שזה ישמע.
אני מתגעגעת אליך. מחר נתראה. סוף - סוף אראה את החיוך שלך,
וארגיש את נשיקותיך על גופי. אני אוהבת אותך כל כך, מפחדת לאבד
אותך כל רגע, מפחדת שתפנה את גבך ותלך לעולם שלך, עולם שאין לי
אליו שום קשר. ואני כל כך צריכה אותך, את החיבוק שלך שגורם לי
לשכוח מכל הצרות, מכל התנאים לאהבה שלי. למי עלי להודות על כך
שקיבלתי אותך?
אך עדין בכל מילה שלך יש שתיקה, אתה אומר הרבה ולא אומר כלום.
אני מרגישה את זה.

אז למה אמרת לי שאת סובלת?! הרי חשבתי שאת אוהבת אותי! עד כמה
זה עצוב, שלא הצלחתי לגרום לך לחייך. אמרת שאני לא מבין אותך,
אבל אני כן. אמרתי משהו שלא במקום? גרמתי לך לשכוח מדברים
שהיית צריכה לזכור? למה יש שתיקה בכל מילה שלך? למה אני צריך
לקרוא בין השורות? עכשיו את הלכת אל העולם שלך, עולם שאין לי
אליו גישה וקשר. הרי גם את חושבת שזה לא משנה מה אנשים אומרים.
העיקר שאנחנו מאושרים זה עם זו. אז למה עשית את זה? למה הלכת?
למה גרמת לי ללכת?

עד כדי כך רע לך איתי, שהלכת? עד כדי כך אתה סובל? חשבתי שאתה
אוהב אותי! כמה עצוב שכך זה נגמר. אמרת שאני זו שלא מבינה
אותך, אבל אני כן. עשיתי משהו שלא במקום? גרמתי לך להיזכר
בדברים שהיית אמור לשכוח? ולמה עדין יש שתיקה בכל מילה שלך?
למה אני צריכה לקרוא בין השורות? אכן אנו שונים זה מזו. אולי
באמת אנחנו לא מתאימים, אולי באמת לא הייתה סיבה להתחיל. אבל
אני אתגעגע אליך כל כך... וחשבתי שלא אכפת לך ממה שאחרים
אומרים. מתברר שטעיתי. אז למה, למה גרמת לי ללכת?