הנשק הגרעיני היה מוכן וטעון במחנה הסובייטי הצפוני. מעבר
לשובר הגלים הוכנו עמדות שיגור, ובים השחור שט לו צי שלם של
נושאות מטוסים אמריקאיות מוכנות למתקפה במקרה הצורך.
גרגוריאן עמד שקט ליד מנחת הטילים הרוסי וחיכה. לארי סטיבצקי
הגיע באיחור - אבל ככה זה אצל כל היהודים - והתיישב על כיסא
הוליוודי מקרטע שהוצב במקום. גרגוריאן נשאר לעמוד בהבעה חמורת
סבר.
"גר."
"לארי?"
"אתה יודע שהפיצוץ שהסתמן אתמול במקום היה בעת שפיכת חנקן אל
תוך תערובת מימנית. הם משקרים לנו, הם משקרים לנו ואנחנו
מעודדים את זה." אמר לארי.
"אנחנו לא מעודדים את זה. אנחנו נותנים להם לחשוב שיש להם כוח
טיוח, ככה שבמהלך הבא שלהם נוכל לתקוף אותם בעוון שני המקרים.
הם לא ידעו מאיפה זה בא להם." השיב גר.
"כן, אבל המהלך הבא עלול להיות מלחמה גרעינית."
"משהו אומר לי לא להיות מודאג." גר הצית סיגריה ושאף עמוקות
לפני שהמשיך. "הרוסים מפחדים פחד מוות האמריקאים, ולאמריקאים
יש רשות להעביר מטוסים מעל כל ברית המועצות הישנה. זה שהם
נמצאים במצור בארץ שלהם לא מונע ממטוסי הקרב שלהם לתקוף אחרים.
אתה יודע הרי שאחרי שסילקו את עראפאת לאיזה חור בגולה
הפלשתינאים פתחו באש על ארצות הברית - השם יודע מאיפה היה להם
את נשק - והגרמנים התחילו לתפוס תאוצה. האמריקאים אולי מפקירים
אזרחים שלהם, אבל לא את ישראל, והמטרה הרוסית היא ישראל."
גר שאף בשנית מבדל הסיגריה והציץ אל לארי בחיוך.
"זה לא יעבוד, אתה יודע."
"נכון, אבל חייבים לתת לרוסים את שלהם, אחרת זה יעלה לנו."
השיב גר.
היתה שתיקה קצרה ומעיקה בין השניים.
"אתה יודע, הסיגריה הזו מצחינה כמו פסולת רעילה, מה זה?" שאל
לארי.
"את זה אני לא יודע, אולי אתה יודע. זו סיגריה ישראלית, היא
באה בקופסא ירוקה ורכה."
"אוי אלוהים, מי הביא לך אותה?"
"בן הדודה שלי היה לפני כשנה בישראל, וביקשתי ממנו משהו משם,
מאחר שישראל כנראה עומדת להיחרב. הוא הביא לי את אלה ולא רציתי
להשתמש בהן עד היום, אבל הסיגריות הרוסיות הופכות לאוויר
בתוכי, ושמעתי שאלו חזקות." השיב גר.
"בבקשה תן לי להיות זה שיאשר את העובדה שיש לך סרטן במקומות
משונים." אמר לארי וחייך מבפנים.
גר כבר הלך מהמקום.

לאחר מלחמת השווק האירופאית, שגרמניה - משום מה - לא התחילה,
החלו הסובייטים להתפתח יותר. הם הקימו את בית סטאלין בעמקי
הקווקז ומשם פעלו בחשאיות עד שהזמן הנכון למהפכה הגיע. המהפכה
הקומוניסטית השניה בתולדות רוסיה. הצבא האדום התנגד לתוכנית,
אבל הרווחים המובטחים והתוכניות העתידיות לחיילים משוחררים
הצליחו להאפיל על הצד האכזרי בתוכניות אלה.
מלחמת השווק נפתחה כאשר קבוצה של כמה אלפי פלשתינאים מכל העולם
התרכזו במחתרות בארצות הברית והחלו לבצע בה פיגועים חבלניים
קשים. הם נהגו לאנוס נשים אמריקאיות ולהכניסן להריון, ולגדל את
הילדים בשטיפת מוח לאומנית ערבית. ערביי ישראל נטו לברוח
לירדן, אך זו סגרה את שעריה, לכן הם ביצעו התאבדות המונית
בלונדון סקוור, מה שהכניס גם את האנגלים הנאצלים למלחמה עקובה
מדם.
תושבי ישראל היהודים גרו בשקט סביר עד תקרית לונדון סקוור, עד
שהאנגלים פנו אליהם בבקשה לתת מדינה לפלשתינאים. אביב גפן
ואריק איינשטיין התבטאו בגסות. אביב טען שזכותו החוקית לגור
בשטח שהוקצה לו ולא לוותר על ארצו למען פלשתינאים, ואחר הפך
למתנחל. שני לא הסכימה להישאר איתו מאז. אריק איינשטיין בלע
כדור ציאניד, הלך להקרנה מיוחדת של מופע הקולנוע של רוקי
בקולנוע כוכב, ובדיוק כשהיה עליו לומר זיג הייל להצגת דמותו של
דוקטור פוןאוורט סקוט, הוא קיבל דום לב ונפטר, בשיבה טובה.
הגרמנים חשבו שזו הזדמנות מצוינת, ולאחר הידברות קטנה עם צרפת,
החלו לנסות לכבוש את ארצות הברית, הנשלטת בידי כושים ויהודים.
הרפובליקנים האמריקאיים ירדו למחתרת, אבל לאחר תחילת המצור
הפלשתינאי-גרמני-צרפתי, לא היה בידם להחזיק מעמד והם הסגירו את
עצמם לכוחות המיוחדים. מבצע הצלה סובייטי חיסל חמשת אלפים
חיילים מהצבא הארי-נאצי והציל כשש מאות רפובליקנים מבוהלים.
בשלושת השנים השקטות של המלחמה היו עסוקים הסובייטים בלהכניס
רפובליקניות אמריקאיות להריון, לטובת המשך הגזע, כמובן.

לארי נשאר להביט עוד קצת בכור הגרעיני מתחתיו ישב. הוא תהה כמה
נחמד יכל להיות אם גם גר היה יהודי, אולי הוא היה מבין. לארי
היה מהיהודים שבגיל 3 עלו מרוסיה לישראל, ובגיל 17 ברחו בחזרה
לרוסיה, לאחר תחילת המלחמה. תלושי קניית המזון ברוסיה והכפור
הרגיל לא הזיזו לו כהוא זה, מאחר שמשפחתו היתה מאוד עשירה
ובעלת השפעה ברוסיה. כשהגיע, גילה שרוב משפחתו נטבחה בגלל
קשריה היהודיים, והתאמץ להסתיר את זהותו עד שמצא קרוב משפחה
אחרון ועשיר במיוחד, שהסכים להכניסו תחת חסותו עד אשר ימלאו לו
21 ויוכל לקנות סיגריות בלי אישור מבוגר.  
הוא גדל אל תוך הפוליטיקה ולא יכל להימנע מלהישאב למעגל
הפוליטי המכור, בייחוד לא כאשר המפלגה ההולנדית להתרת שימוש
בסמים קלים הציעה לו מושב אם יפנה את כושר הנאום יוצא הדופן
שלו למטרותיהם.

קריאת מצוקה העירה את מארק סטון משנתו. הוא הביט מעבר לקרום
השינה שבעיניו החוצה מהחלון וראה נערה צעירה והיסטרית רצה
בצרחות אל תוך הלילה. 'נו, אז מה עוד חדש.' הוא חשב לעצמו.
אשתו, טניה, רוסיה מאזור פריז, ישנה שינה מתוקה כשעל פניה נסוך
חיוך זומם להפליא. 'היא שוב חולמת על המאהב החדש שלה.' חשב
מארק והביט באכזבה אל אשכיו. 'אבל זה לא הזמן להתמרמר.' הוא קם
מהמיטה בשקט והתלבש בחדר האורחים. אחר הלך להביט בילדיו הישנים
וכשראה כי שנתם עריבה ומלאת חלומות - ע"פ תנועת העיניים שלהם -
הלך להיפגש עם דוקטור נואל פון גרין הגרמני.
הוא ידע שאשתו תתעורר בשלב מסוים ותתהה היכן הוא, אבל לעולם לא
תחשוד כי יש לו מאהבת. אם אשה צרת איברים כמוה לא מסופקת ממנו,
אף אחת לא תהיה.
מארק יצא מהבית, והלך לכיוון מנחת הטילים הרוסי, שם ראה את
לארי סטיבצקי יושב ומזיל ריר על חולצתו מתוך שינה.
"מה אתה משוגע?!" ספק צעק ספק לחש מארק לאוזנו של לארי. "אם
ימצאו אותך כאן אתה אבוד!"
לארי פקח עיניו בשלווה מוחלטת וחיוך חיוך מנומנם. "מה הם יעשו?
ישפטו אותי להוצאה להורג? בטקסס כבר לא מבצעים הוצאות להורג
מאז טבח האזרחים של קוני איילנד, אז תירגע קצת, בסדר?"
מארק גיחך ועזר ללארי לקום מהכיסא. "בגילי," אמר לארי. "זה כבר
לא משנה לך איך אתה מת או מתי, העיקר שאתה מת. אתה מבין, אותי
בטח לא יקחו לגן עדן, אני עוזר סמוי לסובייטים כנגד היהודים,
אפילו גר לא עלה עלי. חוץ מזה, תפסיק להפיל עלי את רגשי
הנחיתות של הזין שלך."
מארק התעלם מההערה האחרונה. "אולי הוא דווקא כן, הוא חכם אתה
יודע, הוא מזיין את טניה."
"באמת? ואני חשבתי שהיא מזדיינת רק עם גנרלים ונאצים. מי יודע,
אולי יתמזל גם מזלי בהמשך."
"דרוש לכך כוח גברא לארי..." סינן מארק.
"אל תתגרה בי, או שאני אזיין אותך. מה בעצם אתה עושה פה?"
"אני אמור להיפגש עם פון גרין."
"מה יש לך ממנו? הוא בסך הכל הטבח של הבסיס." תהה לארי.
"יש לי כמה עסקים לא גמורים, מומלץ שתלך מכאן, אם הוא יראה
אותך משוחח איתי הוא עוד עלול להלשין. אנגלי ויהודי, איזה
רעיון."
"כן, כן..." אמר לארי. "בגילי... אני חושב שאני אלך בדרך
הארוכה הביתה הלילה. אולי הגוף שלי לא יעמוד בזה ואני אקבל דום
לב באמצע הדרך. תדאג לשרוף את הגופה ולפזר את האפר שלי בים
בסדר?"
לפתע לארי נראה עצוב.
"בסדר." ענה מארק בהחלטיות והתיישב ברגליים משוכלות על רצפת
הבטון הקרה.

קבוצות קטנות של אנגלים ויהודים התאחדו ועזרו לסובייטים לבחון
את הנשק הגרעיני ביולוגי שלהם. אף אחד לא ידע על הקשר האסור
הזה. לאנגלים היה רעיון של לגנוב את הנשק לעצמם ולהשתמש בו
בעזרת המעצמות שחברו להן, וליהודים היה הרעיון של לפוצץ את
הנשק בתוך המחנות הסובייטים וכך להוריד את האיום הממשי מישראל.
לא שהיה איום ממשי על ישראל, יחי האמריקאים. הפיצוץ שתרחש שעות
ספורות קודם לכן נגרם על ידי מרגל מסתנן יהודי בשם אדוארד
שטיין, הוא נהרג בזמן הפיצוץ, ולמזלו הגדול של לארי, אפילו
רופא השיניים של אדוארד לא זיהה את הגופה.
מארק סטון ולארי סטיבצקי היו ראשי שני הארגונים. שניהם לא ידעו
על תוכניותיו של האחר, ושניהם עבדו בעיניים על גרגוריאן. הם לא
היו בטוחים אם הוא יודע, והם גם לא היו בטוחים מה היה השם
הפרטי שלו, אבל הם כן היו בטוחים שרק באמצעות קשר איתו יוכלו
להבטיח את קירבתו של הנשק החיוני כל כך.

נואל פון גרין הביט בשעון בעת ריצתו והבין שהוא מאחר. האנגלים
אף פעם לא היו סובלניים ומארק סטון בפרט. איחור של שתי דקות
עלול לעלות לו במלחמה קרה מספר 2. הוא ניסה לרוץ יותר מהר
וגילה שתכולת ריאותיו אינה מה שהיתה פעם. 'אני חייב להפסיק
לעשן.' חשב.  
הוא עצר לשניה לנשום ולהדליק סיגריה, ורטן על כך ששאל חפיסה
מגר הטיפש, שאפילו טון של ניקוטין לא גורם לו לאבד נשימה.
מהחושך הרב שמסביבו קפצו שני אנשים והצמידו לפיו דבר מה רך.
הוא נשם, ונפל מחוסר הכרה על חול הים. הוא חלם על הרבה
הומואים, כושים, יהודים, צהובים, אדומים ואפילו נכים שיושבים
לו על הכובע ושרים שירי הלל לניטשה. אלוהים מת.

מלחמת השווק התחילה הרבה לפני שעלתה על פני השטח. הלאומנות
הערבית התחזקה עוד לפני מלחמת העולם השניה, אבל הגרמנים הניאו
נאצים החריבו את כל ניסיונות הפלשתינאים לסילוק היהודים.
הצרפתים, שהגנו בכזו חריפות על המעמד היהודי ונכבשו במהירות
ע"י היטלר, היו מורעלים מאנטישמיות, ממש לאחר בחירתו של ראש
ממשלה חצי יהודי בשם דאנקן פריד. בצרפת אזרחים לחמו בכוחות
הביטחון של הממשלה, בירדן לחם הצבא המפולג בינו לבין עצמו,
בישראל לחמו הדתיים הקיצוניים בחילונים והשמאלנים בימנים,
באנגליה לחמו הגותיים ביאפים וברוסיה לחמו הקומוניסטים
בקפיטליסטים. הדרך היחידה לאחד מדינות אלה מבפנים היתה לפתוח
במלחמת שווק עצומה בין כמה וכמה מדינות. הקונספירציה הפנימית
שהביאה לידי כך נעשתה על ידי ראשי שלוש המדינות האריות שהידברו
בינן לבין עצמן מיד לאחר תחילת המשבר האמריקאי-ערבי.
נואל פון גרין נקרא ע"י מארק סטון בכדי לעצור את תהליך הרעלת
המזון לחיילים שבו התחילו, מכיוון שחיילים גרמניים ואנגליים
עמדו להגיע לבסיס להידברות שלום מזויפת עם הסובייטים, שעתידה
להיכשל בגלל רצונם החזק של שני הצדדים. הרעל היה אמור להיות
אבק שריפה רגיש במיוחד שמופעל ע"י שתיית אלכוהול בתוך טמפרטורה
אנושית של 34 עד 39 מעלות צלסיוס. שלושה ימים לאחר חטיפתו של
נואל פורסמה כתבת צבע על חמישה עמודים בנושא פיצוץ הידברויות
השלום בין הסובייטים לאריים, תרתי משמע.

נואל התעורר בחדר חשוך. לאחר כמה דקות עיניו התרגלו לחושך והוא
ראה שני צללים על הקירות ושמע קולות נמוכים.
"תעביר את זה הלאה, אני לא מקבל לא כתשובה. אם הוא לא יוחזר
לכאן סביר להניח שהערבים המזוינים האלה ישתלטו שוב."
"איך אתה מצפה שנשיג אותו? זה כאילו בעטו לו בתחת ואיפה שהוא
ינחת כך יהיה. הוא נעלם בערפל, למצוא אותו ייקח שנים." ענה קול
שני.
"אין לי שנים, אז תזיז את התחת שלך ותמצא אותו עד תחילת השבוע
הבא!" דלת נטרקה ודממה פשטה בחדר.
'את מי כבר ניתן להחזיר כדי להבריח ערבים לאומנים?' חשב נואל.
מילא. הוא ניסה לשחרר את ידיו בעדינות וגילה שאינן קשורות כלל,
הוא הביט בשעונו וראה כי הוא מאחר ב - 10 שעות לפגישה עם מארק.
זה הולך לעלות לו ביוקר. כשניסה לקום נפל על הפנים ואיבד שוב
את ההכרה. כנראה שהאדם שקשר אותו היה בצופים בצעירותו. הוא קשר
לו את שרוכי הנעליים.

אדוארד שטיין, המת בפיצוץ, נקבר כיום לאחר הפיצוץ. גופה לא
היתה, אבל טקס קבורה כן, ועל מצבתו היה כתוב 'מת בעת שירות
עמו'. אדוארד עמד מול מצבה זו כשלושה ימים אחרי הפיצוץ בדמותו
החדשה. הוא הביט סביבו, דואג שמא מזהים אותו, אבל נפש חיה לא
היתה במקום. הוא הביט לשמים וסינן לעצמו 'מה אעשה עכשיו?'
לארי סטיבצקי שלח אותו לחפש את יושב הראש עראפאת, בתקווה שמילה
ממנו תאיר את היהודים לטובה ותרגיע את הערבים, שהתחזקו מאוד
לאחר שפייסל קם לתחייה תודות לטכנולוגיה של היום.
הוא החליט שהכי טוב יהיה להתחיל את מסעו בישראל, כי העברתו של
היו"ר אמורה להיות יקרה, ולישראל אין אמצעים להוציא כזו הגליה
יקרה.
אחרי שהוא ולארי תפסו את נואל ודאגו למותם של 38 חיילים
גרמניים, 54 חיילים אנגליים ו - 90 חיילים סובייטים, הוא הרגיש
טוב עם עצמו. הוא ידע שגרגוריאן עלה עליהם, לכן ישראל היתה
מטרה אסורה, כי הוא ידע שגרגוריאן לעולם לא יסתכן באיום על
ישראל בשלב כל כך מוקדם.

גרגוריאן היה רוסי ממוצא גרמני. הוא חש יותר כגרמני מאשר כרוסי
אבל שירת נאמנה בצבא האדום כארבעים משנותיו. הוא היה תומך נלהב
של התיאוריה הנאצית ושל ניטשה, וכמידע פנימי גילה לו על הרעלות
החיילים שתכנון פון גרין, הוא שקל להוציא אותו להורג, אך נואל
לא נמצא בשום מקום. כמו כן מארק סטון, לארי סטיבצקי ואדוארד
שטיין. גר ידע שהם חברו בשיטה מסוימת להפלת הסובייטים אבל לא
יכל לעשות דבר ככל הנוגע לדבר, כי לא היו לו הוכחות חותכות,
וכי למען האמת, לא היה איכפת לו.
הוא ירד במדרגות נסתרות כשלושה קילומטרים מתחת לאדמה ופתח דלת
פלדה מוסווית. מאחורי דלת הפלדה נפתח כאילו עולם חדש. 100
בקבוקי חמצן ענקיים, 46 מקררים מלאים בכל טוב, ספות, אמצעי
מניעה וערימות על גבי ערימות של ספרים. הוא סגר את הדלת ופתח
עוד אחת בקצה השני של החדר. נשמעה זעקה חלושה ומבוהלת.
"הו, גר זה אתה, הבהלת אותנו." מול גר עמדה בלונדינית רזה,
צעירה ועירומה שדיברה במבטא רוסי וחיוך זדוני.
"אל דאגה בנות, יוליה, רק באתי לבדוק מה שלומכן. אני רואה שהכל
בסדר. אל תצאו מפה בזמן הקרוב, המלחמה עומדת בפתח ואף אחד לא
בטוח. אני אבוא לפה בעוד כמה ימים." אמר גר. הוא הצית עוד
סיגריה ויצא החוצה במהרה. הבלונדינית הרזה עמדה והביטה ברפאים
כעשר דקות לאחר שהלך.
"אל תדאגו בנות," אמרה כשהתעוררה מהזיותיה. "אנחנו נשמר את
הגזע הרוסי אחרי המלחמה." היא חייכה, ואחריה חייכו עוד 70
זוגות שפתיים.

לנואל פון גרין לא אירע שום רע. הוא הוחזק במטה המלחמה היהודי
התת קרקעי שעסק בשימור יהודים. כחמש בחורות חמודות למראה טיפלו
בו בכל שהותו, שהיתה כשבוע. הוא מעולם לא גילה מי היו שני
חוטפיו ואת מי הם חיפשו. לארי ואדוארד טסו לישראל, בחיפושים
אחר עראפאת. אם הוא לא ימצא עד סוף השבוע, תפרוץ מלחמה נוראית.

באחד הערבים, ישבו אדוארד ולארי במסעדה 'גלאט כושר' וראו פנים
מוכרות.
בכובע שחור ומעיל שחור וארוך, ישב לו מארק סטון בפינה חשוכה
ומנוכרת של המסעדה ועיווה את פניו למראה הקישקע שהוגשו לו. הוא
נראה זר בנוף, ולארי זיהה אותו תוך שניה.
שניהם קמו והלכו לעבר שולחנו, והתיישבו בצורה כזו שלא תהיה לו
דרך מילוט. הוא הרים פנים סגלגלות מעלה ועל פניו נראתה השפלה.

"לעזאזל, סטון! מה עשו לך?!" הצטעק לארי.
"תרגע," לחש מארק. "אני בסדר גמור, גרגוריאן שלח אנשים שיתעללו
בי קצת בתקווה אידיוטית לגלות מה אני עושה לטובת היהודים.
שיערתי שהמקום הכי טוב להתחבא בו יהיה ישראל. חשבתי שאולי
יתמזל מזלי ואני גם אמצא את עראפאת לפניכם, ואקבל את הפרס."
"יש פרס על ראשו?" שאל אדוארד.
"מסתבר."
"וטניה?" שאלה לארי.
"טניה... טניה נמצאת במרתף תת קרקעי מתחת למחנה הפליטים
הסובייטי, מחכה שיפרו אותה המוני רוסים אימתניים,  כדי שתוכל
להמשיך את הגזע הרוסי." מארק השפיל ראשו שוב. על פניו היפות
והצעירות הוטל צל מחריד שהדגיש את הנקודות הדגולות ליד עיניו
ומסביב ללסת.
"גר ישלם על זה." אמר אדוארד.
"מה איכפת לך בכלל?!" שאל סטון כמעט בצעקה. "אני אנגלי שנגררתי
למלחמה נגדכם, אני לא שווה את זה, חוץ מזה, אין לי שום סיבה
לחיות, גם לא נקמה."
"האויב של האויב שלי, חבר שלי. אל תשכח את זה מארק." סינן לארי
במבטא בריטי מעושה ויצא את המסעדה.
אדוארד ישב עוד דקות ספורות ליד סטון והביט בו בחמלה, עד שסטון
שלח לעברו מבט חומצי, שסילק אותו הרחק משם.

נואל, עיניו עצומות, הרגיש כי מכניסים אותו לכלי רכב ונוסעים
מהר מאוד. הריח הגובר הזכיר לו חומרי נפץ ומריחואנה. הוא שמע
חריקה, כלי הרכב עצר, ואז הרגיש כי מושלכים עליו אנשים. בתחילה
חשש כי השליכו עליו גופות, אבל בשרם החם נשמר לאורך זמן, מכאן
הסיק כי הם חיים, פשוט מעולפים.


תומס גרינג, פלויד הארד, גרטה אודניה ושרבר ואן גארט היו
המושלכים לרכב.
תומס היה גבר כבן 35, שנעצר כחמש פעמים על השארת ממזרים ברחבי
העולם. פלויד היה רוצח סדרתי בעל גנים טובים, ללא עבר של
סוציופתיות. גרטה היתה מומחית לשכפול גנים וואן גארט היה איש
עשיר ובעל השפעה. כולם ממוצא גרמני.
הכסף של ואן גארט, הגנים המיוחדים שהצליחה גרטה לשכפל, בנוסף
הפלוסים הנפלאים של שני גברים חסונים, בוגרים ובעלי
אינטליגנציה גבוהה, כל אלה היו מיועדים לשימור הזן הגרמני.

לארי ואדוארד תפסו מטוס ראשון בחזרה לברית המועצות הישנה
ונרשמו בעילום שם. הם נכנסו למחנה שימור הגזע היהודי שמתחת שמה
שפעם היה לנינגרד.

גרינג, הארד, אודניה, ואן גארט ופון גרין הובאו למחנה שימור
הגזע הגרמני שהיה תחת מה שהיה פעם סטאלינגרד.

מארק סטון התגלה בישראל לאחר שהתאבד.

גרגוראין הפעיל את טיליי הגרעין הסובייטים בעצמו ללא כל הכשרה,
ורץ מיד למחנה שימור הגזע הגרמני.
"חזרת?" שאלה יוליה כשנכנס.
"כן, הפעלתי מלחמה גרעינית בכל עבר בתוך פחות משבוע. כך נשמיד
את היהודים, את הבריטים, את הסובייטים." אמר גר בהתרגשות.
"הסובייטים? חשבתי שאנחנו כאן כדי לשמר את הסובייטים." אמרה
יוליה.
"אוי כשתגדלי תביני יוליה קטנה שלי." ענה גר. הוא התרווח על
ספה ונרדם. בינתיים הספיקו להביא את הגרמנים מבצעי הפעולה מטה
אל מחנה שימור הגרמנים.
גרגוריאן התעורר.

לארי היה זקן מכדי לעבר את הנשים היהודיות, ואדוארד התגלה כבעל
זרע עצל, וכל הטכנולוגיה שבעולם לא הצליחה לשנות זאת. כמובן
שהיה עליהם לחכות לפחות 20 שנה עד שהאוויר למעלה יתנקה כדי
לחזור ולבנות את הגזע שלהם מחדש. לארי היה כבר בן 72. אדוארד
היה בן 49.
"ידעתי שהיינו צריכים לתת לגרמנים לסיים את העבודה שהם
התחילו." אמר לארי. הוא חייך, ואחר נרדם. בבוקר הוא לא התעורר.

לארי ואדוארד שמחו שמעולם לא הוקם מחנה שימור פלשתינאי, מאחר
שהם היו עסוקים מדי במלחמה.

בינתיים, במחנה שימור הגרמנים, עדיין בשבוע שלאחר שיגור הטילים
הסובייטים והריסת העולם שבחוץ,
הבנות הבינו כי אינן הולכות לשמר את הגזע הסובייטי ומיררו בבכי
ללא הפסק. גרטה היתה צריכה לרסן את גר לא פעם כדי לא לירות
בהן.
מדי פעם גר זיין אחת או שתיים, ואז הן שמחו. אבל הן פשוט שמחו
בחלקן. הן העדיפו אותו על פני שלושת הסדיסטים האחרים. הוא היה
הכי פחות אכזר.
"גרטה."
"גר?"
"שמת את הגנים המשוכפלים במקרר?"
"כן, למה?" שאלה גרטה.
"חשבתי, לא לשים אותם על כולנו."
"מה חשבת?"
"חשבתי שאולי נכניס את הבנות להריון בעזרת הגנים המשוכפלים
האלה." אמר גר.
"אתה רוצה להכניס גנים משוכפלים של אדולף היטלר לתוך הבנות
האלה? אתה השתגעת. קודם כל הוא בטח מתהפך בקברו מכיוון שהצעת
כרגע שבחורות רוסיות יישאו את זרעו. חוץ מזה, הן לעולם לא
יסכימו."
"אני לא שואל אותן." אמר גר ביהירות ופנה לחדרן, בעודו אוחז
בבליטה שבמכנסיו.