כי מה שחשוב באמת זו היא
שפתיה, דבש.
יפיה, כמו כוורת דבורים על ראשך.
שדיה,ככרית נוצות אווז נעימים ורכים.
וליבה, אבן מדבר הוא.
שערה, ארוך חלק ומתמשך באהבה,
המסתיר - שכל פתלתל ונושכני.
נמשיה, חמודים, נעוריים ותמימים,
המסתירים בעיית פיגמנטציה עלובה.
רגליה, ארוכות לבנות וחלקות למשעי,
ופונות ללכת להן בשערי האחר.
צווארה ברבורי ולבנבן,
מכין עצמו לחבל התלייה שהכנתי לה.


שירי, עוקצני נכון ומאשים הוא,
אך, מטאפורותי... נדושות,
כחיי.