ישבתי עם הרגליים בתוך הבאר. עומק של איזה עשר מטר למרות שכבר
משתי מטר היה כבר חושך. ירקתי לתוכו. לקח לטיפה איזה עשר שניות
עד ששמעתי שהיא נפלה למים. ואז התחרטתי על מה שעשיתי כי נזכרתי
שאנשים צריכים לשתות מזה. במקרה הכי טוב הפרות ישתו את זה ולא
הייתי רוצה שאף פרה תשתה את הרוק שלי. למרות שהם אוכלים הרבה
זחלים וחרקים יחד עם הדשא שהם אוכלים אבל בכל זאת לא רציתי.
זה כמו עיקרון כזה. בכלל בזמן האחרון אני מאמץ לי עקרונות. חבר
שלי רוני. למדתי את זה ממנו.
הוא אמר לי שבוע שעבר שהוא מתחיל לאמץ עקרונות בעצת החבר שלו.
אז גם אני רציתי.
לכן אני אף פעם לא יורק לתוך בארות. חוץ מעכשיו כי שכחתי. ואני
גם אף פעם לא מרביץ לילדים קטנים ברחוב. ולא גונב שוקו
מהמכולת. ולא מקלל ומרביץ וגם לא נשאר עם זקן ושפם. כל יום
ראשון ורביעי החלטתי שאני מתגלח. לפחות פעמיים בשבוע. מוזר
שעברתי על עקרון. מעניין אם משהו יעשה לי משהו. אולי ה'. אולי
מישהו שראה אותי עושה את זה ואני לא יודע. מוזר. כל הקטע עם ה'
מפחיד אותי. אני לא רוצה שהוא יעניש אותי על זה שירקתי לתוך
הבאר. אולי הוא יגרום לפרה שאכלה את הרוק שלי לבוא אלי הביתה
ולנשוך אותי ואת כל המשפחה שלי. אני מוכן אפילו לתת לה איזה שק
של עשב כדי שלא תעשה לי שום דבר. ואז אמרתי לעצמי למה לחכות
לרגע האחרון עד שהפרה תכנס אלי הביתה והחלטתי לשים הרבה דשא
בשדה והפרה שאכלה את הרוק שלי תדע שזה בשבילה. ואם פרה אחרת
תאכל את העשב הזה, אני אדע שזה כבר לא אשמתי. כי אני את שלי
עשיתי. ממש לא אשמתי.
ואולי היא אפילו תודה לי. תבוא אלי הביתה עם כוס חלב ענקית. 5%
שומן. כאלה שאי אפשר לקנות במכולת. לפחות לא במכולת אצלי בבית.
אולי במקום אחר, אני לא יודע. אולי בארצות הברית. אבל זה כבר
סיפור אחר.