"השמיים יפים היום, מלאים בענני כבשים לבנות ורכות. הם מזכירים
לי תקופות ישנות שהיו לי, תקוות שאחזו בי, חלומות שניקרו בי.
היום יש לי רק שמיים."
הוא התרומם, סידר את חליפתו, ניקה את הדשא והקוצים היבשים
שדבקו בו. הוא סגר את מחברתו והחל להתקדם חזרה אל עבר שביל
העפר.הוא אהב את השדה הזה, רק כאן הוא הרגיש את התהליך שהחל
בו. רוב אנשים היו מתייחסים לאיש עסקים בחליפה שעובר דרך שדה
קוצים ועשבים כדבר מה מוזר. רוברט גם לא הבין את עצמו. עד לא
מזמן הוא היה בטוח שהוא מרוצה מהחיים שלו. אישה, שני ילדים בן
ובת, בית פרטי במושב יפה, גינת נוי קטנה, כלב קטן ופרוותי
שמשתין ומחרבן רק בחוץ, מכונית משפחתית אפורה, קצת בורסה,
פסיכולוג וחברים בורגנים חמודים שבאים רק מתי שנוח מביאים
בונבוניירה אוכלים בונבוניירה ולכולם יש בדיוק אותם חיים רק
בצבע אחר.
עבודה גם הייתה לו, לא משהו מיוחד משהו רגיל מתחיל בשבע מסיים
בשש, בוס פה בוס שם, משרד קטן עם תמונות של המשפחה, מזכירה
נחמדה עם רגליים ארוכות, משכורת בצד הגבוה של הארבע ספרות
ואפילו פלאפון על חשבון החברה.
מלפני שבועיים יש לו גם מחברת. כשהוא קנה אותה הוא ידע למה הוא
קונה אותה אבל זה עדיין היה לו די מוזר, זה היה רצון שהופיע לו
פתאום בתודעה. הוא נכנס לחנות לכלי כתיבה, ראה מחברת ואמר: "פה
אני אכתוב הכל". הוא הרגיש כמו ילד קטן, הוא חיפש את המחברת
הכי יפה, אם הקישוטים הכי יפים ושלא תהיה נשית מדי. הוא לא מצא
כלום, הוא יצא מהחנות עם מחברת חומה ופשוטה. הוא כתב עליה בטוש
בגדול מקדימה: "המחברת של רובי!". הוא הכניס אותה לתיק ונסע
הביתה. שבוע היא שכבה לו בתיק, הוא לו שכח ממנה אבל פתאום כל
ההתלהבות נעלמה. הוא ידע שיש לו על מה לכתוב הוא פשוט לא ידע
איך ולמה.
הפעם הראשונה שהוא כתב במחברת הייתה אחרי פגישה עם הפסיכולוג
שלו. במשך שעתיים הפסיכולוג ניסה להעלות ברוברט זיכרונות
מהילדות שלו. רוברט רק נתקף באותה הרגשת אטימות גמישה שתקפה
אותו בכל פגישה עם הפסיכולוג שלו. כשהם סיימו הוא אמר
לפסיכולוג שהוא רוצה לסיים את הפגישות ביניהם. כשהוא חזר לאוטו
ופתח את התיק להוציא את המפתחות הוא ראה את המחברת בפנים. הוא
הוציא אותה והסתכל אליה. הוא הניח אותה לידו והתניע את האוטו.
הוא עצר ליד שדה קוצים שראה בדרך לבית שלו. הוא לקח את המחברת,
נשכב בשדה הקוצים והחל לכתוב. מחשבות ורעיונות שהיה מודע עליהן
והדחיק אותן החלו להופיע על הדף בתחפושת של משפטים ומילים. הוא
ידע מה הוא רוצה, זה לא היה מעשה קסם הוא פשוט הרגיש שהפחד
נעלם.