[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חיים דוד
/
המחברת של רובי!

"השמיים יפים היום, מלאים בענני כבשים לבנות ורכות. הם מזכירים
לי תקופות ישנות שהיו לי, תקוות שאחזו בי, חלומות שניקרו בי.
היום יש לי רק שמיים."
הוא התרומם, סידר את חליפתו, ניקה את הדשא והקוצים היבשים
שדבקו בו. הוא סגר את מחברתו והחל להתקדם חזרה אל עבר שביל
העפר.הוא אהב את השדה הזה, רק כאן הוא הרגיש את התהליך שהחל
בו. רוב אנשים היו מתייחסים לאיש עסקים בחליפה שעובר דרך שדה
קוצים ועשבים כדבר מה מוזר. רוברט גם לא הבין את עצמו. עד לא
מזמן הוא היה בטוח שהוא מרוצה מהחיים שלו. אישה, שני ילדים בן
ובת, בית פרטי במושב יפה, גינת נוי קטנה, כלב קטן ופרוותי
שמשתין ומחרבן רק בחוץ, מכונית משפחתית אפורה, קצת בורסה,
פסיכולוג וחברים בורגנים חמודים שבאים רק מתי שנוח מביאים
בונבוניירה אוכלים בונבוניירה ולכולם יש בדיוק אותם חיים רק
בצבע אחר.
עבודה גם הייתה לו, לא משהו מיוחד משהו רגיל מתחיל בשבע מסיים
בשש, בוס פה בוס שם, משרד קטן עם תמונות של המשפחה, מזכירה
נחמדה עם רגליים ארוכות, משכורת בצד הגבוה של הארבע ספרות
ואפילו פלאפון על חשבון החברה.
מלפני שבועיים יש לו גם מחברת. כשהוא קנה אותה הוא ידע למה הוא
קונה אותה אבל זה עדיין היה לו די מוזר, זה היה רצון שהופיע לו
פתאום בתודעה. הוא נכנס לחנות לכלי כתיבה, ראה מחברת ואמר: "פה
אני אכתוב הכל". הוא הרגיש כמו ילד קטן, הוא חיפש את המחברת
הכי יפה, אם הקישוטים הכי יפים ושלא תהיה נשית מדי. הוא לא מצא
כלום, הוא יצא מהחנות עם מחברת חומה ופשוטה. הוא כתב עליה בטוש
בגדול מקדימה: "המחברת של רובי!". הוא הכניס אותה לתיק ונסע
הביתה. שבוע היא שכבה לו בתיק, הוא לו שכח ממנה אבל פתאום כל
ההתלהבות נעלמה. הוא ידע שיש לו על מה לכתוב הוא פשוט לא ידע
איך ולמה.
הפעם הראשונה שהוא כתב במחברת הייתה אחרי פגישה עם הפסיכולוג
שלו. במשך שעתיים הפסיכולוג ניסה להעלות ברוברט זיכרונות
מהילדות שלו. רוברט רק נתקף באותה הרגשת אטימות גמישה שתקפה
אותו בכל פגישה עם הפסיכולוג שלו. כשהם סיימו הוא אמר
לפסיכולוג שהוא רוצה לסיים את הפגישות ביניהם. כשהוא חזר לאוטו
ופתח את התיק להוציא את המפתחות הוא ראה את המחברת בפנים. הוא
הוציא אותה והסתכל אליה. הוא הניח אותה לידו והתניע את האוטו.
הוא עצר ליד שדה קוצים שראה בדרך לבית שלו. הוא לקח את המחברת,
נשכב בשדה הקוצים והחל לכתוב. מחשבות ורעיונות שהיה מודע עליהן
והדחיק אותן החלו להופיע על הדף בתחפושת של משפטים ומילים. הוא
ידע מה הוא רוצה, זה לא היה מעשה קסם הוא פשוט הרגיש שהפחד
נעלם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם בלעתי קיפוד
ים.



הוא עדיין שם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/4/02 16:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חיים דוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה