מול שקיעה על שפת הים
בנעליים הקרועות שלי נפרם הקשר.
אדיש מביט בעננים הלבנים,
איך דרכם ראיתי פעם שמיים בורוד

ולאותם חופים את מגיעה עדיין
עם סנדלים סגורים ומחבק צמוד.
הוא מביט בעננים הלבנים
איך השמש צובעת את חייו בורוד.

מול שקיעה על שפת הים
בז'קט הישן נכנסת רוח.
אדיש מביט באנשים שעוברים,
איך דרכם ראיתי פעם שמיים בורוד.

ולאותם חופים את מגיעה עדיין
עם סוודר הדוק והיד בידו.
גם הוא מביט באנשים שעוברים
איך גם בלי שמש הרי חייו בורוד.

פעם חשבתי שהשמיים ורודים
בגלל שהיית איתי בים.
היום אני יודע שזה סתם,
אבל כשהשמיים ורודים את עוד שם.