איזה בוקר לוהט, אין לי חשק לצאת מהמיטה, ברדיו מודיעים על עוד
הרוג במלחמה, מלחמת- אל אקצה.
כאשר מקום העבודה שלי נסגר הייתי מאוד כעוס, זה היה מפעל מאוד
מצליח שפשוט נפל בגלל המשבר הכלכלי בארץ, והכל בגלל המלחמה.
עכשיו כשאני מובטל, אני מצד אחד חופשי, ומצד שני עני.
אין לי כסף, ואין גם עבודה, לצבא לא מגייסים אותי, הפרופיל
נמוך מדי, מה אני יכול לעשות שיש לי בעיות גב, לא יכולתי לשלוט
בזה, ככה נולדתי.
בצבא הייתי בחיל מודיעין, ישבתי כל היום בבסיס, פיקחתי על
דברים מהכיסא הנח, כל יום חוזר הביתה, מה רע, אחלה תנאים.
יחידת המילואים שלי לא עושה יותר מדי במלחמה הזאת, בגלל זה אני
לא מגיוס, סתם יושב בבית, ולא עושה כלום.
כל החברים שלי במלחמה, כל המשפחה שלי שחייה בצפון נמצאת בעוצר
מלא, כל הזמן, ולא סתם עוצר אלה בתוך המקלט, הקטיושות לא
נותנות שם שקט, ואם אין קטיושות אז אסור לצאת-רק מחשש.
אני גר כאן, באילת, כל כך רחוק מהכל, עיר השמש הנצחית.
אני מרגיש כאילו אני גר בחו"ל, אני רואה ערוץ 2 ולא מאמין,
ואני כאילו בעולם אחר, אבל באותה מדינה, התחבורה הציבורית
לאילת לא עובדת, ואני תקוע כאן, אין לי רכב, כמובן שאין תנועת
מטוסים, תקועים, אבל בעולם אחר.
עכשיו שגם דואר בקושי מגיע, ההורים מפסיקים לשלוח לי כסף, ואני
מרושש, אני לא יודע מה לעשות, או למצוא עבודה או לגנוב.
אבל עכשיו הישועה הגיעה ממקום אחר, "לקצין המודיעין ע.ח: הינך
מגוייס לשרת בבסיס השדה רמאללה, לאחר שנהרגו לנו יותר מדי
אנשים אנו זקוקים לך לשירות דחוף, גש לנקודת האיסוף הקרובה
לביתך, אנחנו כבר נדאג לך משם".
מיד הודעתי להורים באצבע הגליל, שלא ידאגו לי.
עכשיו אני בצבא, בסיס השדה רמאללה ממוקם לפי השם ליד העיר
רמאללה, התפקיד שלנו לפקח על הקורה בתוך רמאללה מבחוץ, יש לנו
מכ"מים משוכללים, וכו' וכו'.
אחרי שבוע כאן כבר התחלתי להתרגל, היום בערב שולחים אותי לתוך
העיר, עם משלחת של מזון, לספק מידע, לקצין שלנו שבפנים.
אנחנו נוסעים לתוך העיר זה נראה כמו עיר רפאים, פתאום אני שומע
צרור יריות, לפני שהבנתי מה קורה, מצאתי את עצמי בבי"ח
ברמאללה, שנשלט כעת בידי צה"ל, נפצעתי קשה, אבל אני בהכרה,
ההורים שלי עוד לא יודעים, הקצין שנסע איתי השיב אש והרג את
המחבל, אבל הוא נהרג, ואני כרגע ניצלתי בנס, לאחר כמה חודשים
הבראתי, וההורים שלי לא ידעו כלום על הפציעה, הצבא רוצה לשחרר
אותי אבל אני לא מסכים, כי אני יודע שאם אני ייסע הביתה, לא
יהיה לי כסף וכל זה.
אז עכשיו אני הולך לשרת בחזית, יותר מדי חיילים נהרגו, וצריך
גם חיילי מילואים עם פרופיל יותר נמוך לחזית, אין מה לעשות.
עבר שבוע עבר חודש, אני כבר מתחיל להתגעגע לאילת החו"ל של
המדינה.
יש התרעה על מחבלים בגזרה שלנו, אנחנו בכוננות גבוהה.
אני צריך להפסיק לכתוב עכשיו, נתראה בפעם אחרת
ע.ח.




"להורי קצין המודיעין ע.ח:
אנו מודיעים לכם בצער רב כי בנכם, נהרג בפעולת צה"ל בעיר
רמאללה, לאחר שהציג אומץ וגבורה כשמנע בגופו, רימון שהושלך
לעבר הגדוד שלו, יהי זכרו ברוך."