אלוהים, אתה אולי עוד לא מבין
אבל היום,"בלי כוונה", רצחת משפחה שלמה.

ועל חלוני טיפות של גשם ואחותי הקטנה אומרת שאתה בוכה
אבל אתה בטח סתם מקלף בצל ומזמזם שיר שמח ובלב אין שמץ של
כאב.

ורק פה למטה דמעות אמת לא מפסיקות לנזול
ועיני האם האדומות , מזכירות לכולנו מהו שכול.

אני לא יודעת איך ולמה אבל פתאום אני מוצאת עצמי בבית קברות
מסביבי עשרות אנשים בפנים חתומות,אני שומעת את הרב מתפלל "אל
מלא רחמים.."   ובתוך תוכי אני צועקת "אתם שקרנים!"
מבטיחים לנו הבטחות על עולם שלם ושמח ,אומרים יהיה בסדר והאל
ישמור..
אבל לך,אלי,לך כבר ממזמן לא אכפת ונגמרו הרחמים, אתה יושב לך
למעלה על כסא נוח , זורק נס פה,נס שם ושם זין על כל העולם.

אחותי הקטנה אומרת שאלוהים שומר עלינו מלמעלה, ואני?
אני שותקת והולכת לעוד הלוויה, לעוד עשרות פנים חתומות ולעוד
אם שכולה וכשמגיע הלילה עוצמת את העינים ובורחת למקום בו אין
מתים, משפחות שלמות חיות באושר בלי שום פחד מאויבים
ואני לא רוצה להתעורר ,רוצה לחיות לנצח בעולם החלומות..

אבל אחותי הקטנה אומרת שצריך לקום והשעה כבר מאוחרת.