|
הדמעות זורמות על פניי
כמו פעמונים
זולגות לאוזניי
ברעש לבן
חורצות פסי מים
לאורך לחיי
זולגות לנפשי
בעצב שלך
הדמעות זורמות על פניי
כמו יהלומים
אוצרות לבי
נשברות לרצפה
מוטחות ברעש
אותו רעש לבן
שמגיע מהמקום
שם נמצא העצב
העצב שלך
ממך |
|
|
- על מה את
מתחרטת?
"על המכנסיים
הלבנים ההם
מקסטרו. מאתיים
חמישים שקל
בשביל מה?
להיראות כמו
איזו ג'יי לו
מהשכונה עם תחת
בגודל מזרח
ירושלים".
- לא, משהו
משמעותי שעשית,
ואת מתחרטת
עליו.
"אה, אז מלחמת
יום כיפור".
(מתוך הראיון
האינטימי
והבלעדי עם איזה
אחת. בקרוב). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.