אתם לא תחליטו בשבילי
אם השמיים כחולים או אפורים
אתם לא תקבעו לי מה יהיה צבע
הבגד שאותו אלבש. אתם לא תלמדוני
שום דבר על החיים. הרי אתם במו ידיכם
עצרתם לי אותם. אין לי כבר שלווה מזה
הרבה זמנים. אתם לא תסלקו לי את יצר
החיים כי הוא חזק ממני ומכם. ואני מחליט
ללכת בדרך חדשה. החיים הם לא פיקניק
כך תמיד אמרתם ואתם יודעים מה?
צדקתם, נכון, אז במקום למרר לי אותם
הייתם צריכים להמתיק את הגלולה.
אתם לא המתקתם רק החמצתם.
זה היה כל כך חמוץ עד כי אחרי חמיצות
כל כך רבה ומשך זמן ארוך התחילה הגלולה
להיות מרה. והמאסתם עצמכם עליי. תנו לי
לומר לכם דבר אחד חיות רעות. אני סולד
לומר עוד דבר אני סולד מכם אני סולד מאנשים
רעים כמוכם. סבל אני כבר בטח לא אגרום לכם
למרות שהייתי מאוד רוצה. אני שהערצתי אתכם
בגדתם באמוני, וכשנסיתי לשקם את יחסיי עימכם
לא סטיתם מדרככם הצולעת אז קבלו נא ברכתי זו
כאות שנאה ותיעוב. וגם לי הנושא כאוב. אתכם אני מוצא
בתוך יום חמוד כמקרה אבוד.  
"אלוהים? האם כבר כיבית את הדוד?"