תועה במסך של עשן / אדים חריפים שולטים במוחי /
יודע שאת עומדת, מחכה,/ אולי גם מחפשת אותי /
לעשן אין גבולות,/ ולי אין כיוון /
אני ממשיך לגשש, לחפש/ אולי בכל זאת .../
וברגע שאראה אותך,/ ונדע בבטחון אחד את השני/
שזה הוא, וזו היא -/
הענן יתפוגג כלא היה / והשמיים יצבעו בגון שלא הכרנו /

אני רואה אנשים אחרים /
ומנסה לנפנף ממני את העשן /
וזה קשה, כי יש הרבה /
מחפש במבט לאחור / איפה העשן מתחיל /
אך איני רואה כלום / אני כבר עמוק בפנים //
ואיפה שלא מסתכלים / הוא כבד ושחור ומלא בזבובים /
שנדבקים ומציקים / מתעופפים ושבים /
אך אם ייעלם העשן / הם יהיו הרבה יותר קטנים //
והעשן מכביד מיום ליום /
וכבר אין בכוחי לנפנף באויר /
ועם עשן כזה, אי אפשר לדעת /
אם עוד רגע אני לא נכנס בקיר /

הדרך אלייך מלאה בארות/ ושאר מכשולים וצרות /
ולפעמים אני לא מספיק, ופנימה מחליק /
בא לי לשחרר אחיזה / וליפול לבפנים /
אך בכל זאת-יוצא במאמצים /
בידיעה שעוד בארות - יש באלפים /

בעוד מקום יש אדם שעובר אותו דבר /
אני מנסה לנפנף איתו את העשן שלו /
כי מהעשן שלי - כבר התיאשתי //
אף-אחד לא יודע באיזו באר אפסיק להחזיק /
איזו באר תהיה 1001 במספר/
בתוך הבארות, עמוק בפנים,/
אגם גדול ומלוח, שמוציא אדים /
האגם קים שם מזמן,/ ועם האדים - הוא גרם לענן /
האגם מריח מוכר, מזכיר את העבר /
והוא התחיל, מתי שהכל כבר היה צריך להסתיים //