אני מרגיש סגור בתוך קופסא קטנה, הקופסא שלך, הקופסא שאת שומרת
בה את העבר והווה שלך. אני עובר בין התמונות ורואה אותך עם
אחרים, אני מזיל דמעה וישר מנגב אותה כדי שלא תראי שאני כואב.
אני מחזיק את השרשרת שנתתי לך ליום ההולדת שעבר, מסתכל על כל
החפצים מסביב ורואה כמה חשובה היא הייתה לך, אני סוגר אותה
באגרוף ולאחר מכן משליך אותה ארצה, האמת אף פעם לא אהבת לענוד
כלום על הצוואר, לא היית זקוקה לכל זה. בכל פעם שאת פותחת את
הקופסא אני מתחבא בצללים ומסתכל אל חלל החדר שלך, אני רואה את
הדובי הגדול והורוד ששלחתי לך בדואר לפני שנתיים, אמרת שאת
אוהבת דובונים ושאת אוהבת ורוד, איך הרגשתי טוב באותו היום.
אני כלוא בתיבת העבר שלך, נגיעה קלה של הרוח זה מה שאני, עלה
נידף, גם אם נגעתי בלחי שלך לא היה מכוחי לעשות זאת, הרוח
הייתה שעשתה זאת. כל זה בגלל שאני מפחד, אני רואה אותך איתו
ואיתו, אבל בסוף חוזרת לכאן בודדה, מסתכלת על הקופסא שלך. את
אולי מחפשת אותי בתוך הקופסא, אבל אני לא שם, את מחפשת בין
התמונות אולם אני לא מופיע באף אחת מהם, את לוקחת את השרשרת
ומזילה דמעות, למה אני לא יכול להבין את הרמזים האלה?
אני חותך את עצמי על כל פעם שאת בוכה, את טהורה ואני מלא בכל
מה שטמא בעולם הזה, יכול להיות שבגלל זה אני סולד ממך חיצונית,
רק אני ואלוהים יודעים על הסערה שמתחוללת לי בפנים. כל טיפת דם
שהקזתי שווה לאהבה שאני מוכן לתת לך, ואני יכול להבטיח שיהיו
עוד, עד שיבוא השקט, עד שאני אבין.
את יושבת לבד ומחבקת את הדובי ואני שוכב על המיטה והסכין
מחליקה לי מהיד, את מסתכלת במראה ומרגישה את העצב של עצמך ואני
מסתכל מהחלון מקווה שתצאי לחלון ותאירי את היום שלי. את סנוורת
אותי, הפכת אותי לעיוור מהפעם הראשונה שראיתי אותך, עיוור למה
שאני רוצה ויכול, למה שאת רוצה. אני עיוור למי שאני יכול
להיות, אני מכריח את עצמי לחיות בתוך הכלום כי לאף אחד לא מגיע
לשתף אותי, להשתתף איתי במחול הזה, בסוף כולם נופלים על הרצפה,
אבל אני זה שנופל ראשון, אני משלב רגל ברגל ומכשיל את עצמי
בכוונה.
אני מסתכל על הצלקות ונזכר בפנים הטהורות שלך, אם אני שוכח אף
כי מילימטר אחד מהם אני מוסיף עוד צלקת, כבר אין לי מקום
בידיים, אולי השריטה היא מבפנים. הלב שלי מדמם, ואף אחד לא
יכול לטפל בו חוץ ממך, ואת לא תביני, את לא תדעי כי אני לא
אספר, אני לא אעיז. אני מפחד לפגוע בלבן המושלם שלך, אני נותן
עוד שיעול עקוב דם וממשיך לשכב לי לבד על המיטה הזוגית מדמיין
אותך שוכבת לצידי, כנועה בזרועותיי ומוכנה לקבל אותי בטוב
וברע, וכמה רע שיש.
ואם לא אהיה רע, ואם אני אשתנה ואזכה באומץ,
התרצי אותי בכלל?
תהיי שלי?
אני טובע בתוך ים המהול בדם ובדמעות, אני מושיט יד רועדת
ושבירה, אף אחד לא יכול לראות אותה, אף אחד מלבדך,
הצילי אותי!
|