נכתב בהשארת השיר הדגול עלי אדמות
nick cave - the mercy seat


חם לי, וקר לי, ואני מזיע, הו כמה שאני מזיע. הכל חוזר אלייף
ומציף אותי במערבולת של זכרונות...הצבעים ,הצורות, הרבה אדום,
הרבה צהוב...ובעיקר ריח חריף של צדק אלוהי.

הבזקים, הם חושבים שיוכלו לשבור אותי...שוב פעם חם לי, אני
מנסה להירגע, להתרכז, אחרי הכל זמני קצוב ביותר. ישו יושב לידי
ואוחז בי, שר לי מן שיר כזה. אני לא מבין בדיוק מה זה אומר אבל
הדבר גורם לי לחייך. הם לא אוהבים שאני מחייך, הם רוצים שאני
אתחרט, שאהיה אחד מהם, אבל אני לעולם לא אהיה.אדרבא, שינסו את
מזלם. אני לא פוחד מכלום.

הכופר הזה, רעש גולגלתו המתפצפצת מהדהד לי בראש חזור והדהד, זה
משתלב טוב בשיר, אני צוחק...קר לי...עולה לקומה השנייה, אל חדר
הילדים. אלוהים רצה שאטהר את הכפר הארור הזה, אין לי הרבה
ברירות...הגרזן עולה ויורד בקצב מסחרר, הרבה אדום וקצת צהוב.
הפזמון קצת מהיר מדי לטעמי, אבל מי אני שאעיר לישו...אני מתחיל
לרעוד...הבזקים, כנסייה של חוטאים עולה באש, דפיקות נואשות על
הדלת מתערבבות בצווחות ושיעולים, אש ועשן...אני מתחיל לאבד
ריכוז...

בית אחרון, אני נאחז במציאות בשארית כוחותיי, חם לי, חם לי
מאד...אני נתתי להם את האמת שלי, האמת של אלוהים, הם לא רצו
אותה, קראו לי כופר...אני רותח, מעלה עשן...הכופרים האמיתיים
נענשו כבר, לי מחכה הגאולה. ישו משתתק, הוא זוהר, אני זוהר,
מעלה עשן...הכיסא נמס, אני נמס. חם לי, וקר לי, וחם לי. זה יום
נפלא למות בו.