ישבתי בכורסא, נו אתם יודעים הנפתחת הזאת. התכסיתי בשמיכת פיקה
נעימה כזאת אם ריח של מרכך כביסה...ריח ביתי כזה. שכולם
אוהבים. הטלויזה הייתה פתוחה על ערוץ 6...הייתה איזה תוכנית
ילדים טיפשית כזאת. אני אוהבת לראות תוכניות של ילדים, זה
מזכיר את הילדות. את הזמן הטוב. הזמן שלא היו את כל הבעיות שיש
לאנשים מבוגרים, גם כן מבוגרים סך הכל בני 15.
אני בת 15 ומרגישה כאילו עברו איזה 1000 שנה מאז שנולדתי. כל
יום עובר לאט. כואב מחדש. מצחיק מחדש. מעצבן מחדש. כל שעה
שעברה, אותה מחשבה עברה, אליו. כל דקה שנסעה, ניראה כמו צלחת
שנשברת וכמה לתחייה. וכל שניה שזזה, ניראת כמו דמעה שנגמרה.
היה רעם, רעם חזק כזה. שנורא מבהיל! התחיל לרדת מבול!
מבול באמצע הקיץ? מי שמע על זה? לפני שניה היה חמסין היה אפשר
למות, פתאום יורד גשם! מה קורה כאן?
נפלתי מהכורסא מרוב בהלה, רצתי בבית סגרתי חלונות הורדתי
כביסה.
ונעמדתי במקום, המומה ממה שקורה כאן, מהגשם הנוראי והסופה
שמתחוללת בחוץ.  פתאום ניהיה לי נורא קר, התחלתי לרעוד. יו מזה
הקור הזה??  טוב אפשר להבין אני עומדת אם תחתוני בוקסר וגופייה
ומיסביבי הכל קפוא ומגושם. החלפתי למשהו ארוך, חזרתי לכורסא
התכסתי עכשיו בשמיכת פוך חמימה. אבל לא היה לה את הריח הנעים
הזה, היה לה ריח מעורבב לא מובן. היא כבר כמה חודשים בתוך
הארון, לא הוצאתי אותה מאז שנפרדתי ממנו. עברו על השמיכה הזאתי
הרבה חברים.  אבל הריח החזק של החבר הקודם פרח מהשמיכה הזאת.
זה עורר בי בחילה. זרקתי את השמיכה! לא, אני לא רוצה להיזכר
בו! לא רוצה להיזכר באיך שפגע בי. לא רוצה להיזכר בהתנהגות שלו
אלי! לא ולא.
זרקתי את השמיכה, התחלתי לבעוט בה לקלל אותה! אני שונאת אותך!
אני שונאת אותו!
לקחתי מצית התחלתי לשרוף אותה!
ואו ממש התחרפנתי, לשרוף שמיכה? בגלל שיש לה ריח של חבר לשעבר
שלי? מה אני משוגעת?
כן אני משוגעת! לא רוצה את השמיכה הזאת... לא רוצה שתהיה
קיימת!!! אני רוצה שתמחק מהעולם הזה! אני רוצה שהוא ימחק!
בהיתי בשמיכה, איך שהיא נשרפה לאט,לאט. ופתאום כל החיים שלי
עברו מהר, כל שניה בכלל לא דמתה לדמעה, כל דקה הייתה צלחת
שלמה, כל שעה שעברה לא אם אותה מחשבה. ו ה 10000 שנה שחשבתי
שככה אני חייה, הפכו ל 15 שנה פשוטים וקלים.
ופתאום השמים התבהרו שוב, לשמיכת הפיקה היה את הריח הטוב, ואני
יכולתי לשבת בשקט בבית בלי מחשבה עליו ועל מה שעשה. כי הוא
נמחק נמחק ומת מלבי כמו השמיכה.