יונתן פלג / גרגרים מסיני |
השמש תיתן את האות
עד שתבוא נמשיך להשתרע בחלום
לנדוד לאט
כמו חיוך שלם בחום.
ראיתי גם שנת אור מתקנאת בשנתחול
ומשלימה.
את עצובה
אספת לך חולות בשער.
למה לקרוא למדבר קנדהאר
או מדבר,
תני לים לקרוא
אותך.
הרהוריה חרוזים בשערה.
בחוץ היקום כולו פחי מתכת נוקשים
נשרטים על הקירות,
הבתים חתוכים זוויות ישרות.
וסביבה פעמוני בד רכים
נעים ומרחפים קלות ברוח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|