אל דביר היכלייך פסעתי, ראשי מורכן, מוכנע מתאוותי.
שגיא ותמיר קולך המתבדר ברוחות התזזית שמתפרעות בי.
קומל כגבעול שחום שכלחו עליו אבד מזה אביבים מספר.
והנה את כשצלהבת שני מתפתלת ומפארת את ראשך המואר.
העטרה שלראשך זבה דם מפדחתך ומציפה את נחלי היהב שיבש.
קרבי שפתייך ללחישה מחרישה באוזן דואבת שהשילה נשל נחש.
קרעי את בתוליי הליל בקול דממתך הרועמת לאור ברק כהה.
תקהי את חושיי בכזבייך, נקבי את צווארי בטפרייך.
הניחי גופי על ערש הדווי והניחי לו להתפוגג לאפילה.
שכבי בצידי, החזיקי ידי, והצטרפי נא למסעי אליי נצח.
אל תפקחי עינייך כי במותך נתתי לך סגולה.