שוב עלתה בשדותי החיטה.
מתוך ים הכאב
הפחדים והצער,
פרץ נחשול האביב
ושטף את הארץ
כמו רק הוא, רק הוא בעולם.
בפריחת הדרים לבנה משכרת,
שלל צבעיו מסמא
את העין,
בסגול אצילי
כליל החורש פורח
ורוד ולבן עוטה שקדיה.
בתוך הירק העז
כלנית ורקפת
ומסרק שולמית פורש מטריה.
רק אני
לא נובל לא פורח,
רק בי האביב
שרביטו הקסום לא נגע.
רוחו הצוהלת גורפת הכל
הוא כאן ועכשיו,
רק רוחי ואני
עוד כבולים לאתמול.
מרץ 2002
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|