ילדה מפוחדת, עיניה דומעות,
הרחוב מתרוקן, נותרו רק סמטאות.
ילדה יחידה, עם חיוך שנשכח,
לבד גם הלילה, היא תישן ליד פח.

תמימות משתקפת, בפנים מתוקות,
הכאב בלבה מאיים להכות.
חולמת הלילה עוד חלום בלהות,
גופה רועד, הרוחות לא שותקות.

יום מעונן, הגשמים מצטברים,
עוד מעט וכולם ייכנסו לבתים.
ורק ילדה עצובה , תביט לה סביב,
ללא גג לראשה, בלי מלאך שיקשיב.

החיים סיפקו לה יתמות וכאב,
עכשיו אין לה בית, רק קרח בלב.
ילדה בודדה, בלי תקווה או חלום,
ילדה שאיבדה גם ילדות וגם תום.

אין מלאכים, היא יודעת היטב,
ניסים לא קורים, ואין מי שאוהב.
השמים גדולים, מכילים משפחות,
רק היא נשארה כאן ליד הגופות.

ילדה מסוגרת, עיניה בוכות,
ברחוב כבר מזמן לא נותרו מדרכות.
ילדה יחידה, עם כאב לא-נסלח,
לבד גם הלילה, ישנה ליד פח.