מטורפים תמיד מושכים מטורפים. המבט ההזוי בעיניים, ההליכה,
החלומות הניתוק לא יודע מה בדיוק אבל זו עובדה. מטורפים מושכים
מטורפים. אני מטורף, הכלבה שלי מטורפת, אישתי מטורפת, השכן שלי
מטורף. כל החיים שלי מטורפים כמו החברים. יכול להיות שכולם
מטורפים? "אמריקן ביוטי" ,"אושר" סרטים על אנשים נורמאליים,
חיים יציבים אבל מה מתחת כולם חולים. מטורף הרי לא יודע שהוא
מטורף. ההוא שחושב שהוא נפולאון באמת חושב כך. הוא לא מבין למה
כולם לא מבינים אותו. הוא בטוח בדרכו, למרות שאומרים לו שהוא
טועה והוא מטורף. כמה פעמים אומרים לכם ביום שאתם מטורפים,
כמה? נו ומה? אתם מאמינים להם? לא! אני מטורף, מה פתאום. ככה
גם הוא שומע מידי פעם שהוא מטורף אבל לא מבין, לא מאמין הוא
בכלל נפולאון. אז איך נדע שהשתגענו? יגידו לנו ונאמין להם? לא,
מה פתאום. לא נדע לעולם. בינתנו תזלוג מאתנו קצת בכל פעם. קצת
לאט, לאט ולא נדע. נשמע את אותם משפטים "יו אתה יודע שאתה
מטורף" נגיד כן ונחייך בהנאה, כי זה לא טירוף אמיתי. לדעתנו זו
תעודת כבוד. תעודת מיוחדות, שונות. שונות מהקולקטיב, אומץ רוח-
במיוחד כאשר משפט זה נאמר על ידי נערה חושנית שנייה לאחר
שסיימת לסכן את נפשך, שלמותך ו/או בריאות הסובבים אותך. עקיפה
מסוכנת בכביש, טיפוס על מצוק, דחיפת עוד כמות של סם לגופך,
העמסת סטייק נוסף לתוך קיבתך המאיימת כבר להתפקע, מתן תשובה
לשני ארסים מפחידים ברחוב בזמן שהם מנסים להתחיל אתה. בקיצור
הטרוף של ל"היות גבר אמיתי" "מרלבורו מן" רק ללא סרטן הריאות.
מי יפלל ומי יהלל גבורות מטורפי ישראל. נשכבתי על גדר התיל
וכולם עברו עלי. הסתערתי על גדוד שלם של האויב לבדי חמוש באקדח
וסכין בלבד. נו, לך תנצח את זה. וסיפורי הטרוף האלו שזורים
במסורתנו. מעטים מול רבים. אומץ בקרב. בצה"ל אם יורים עלייך
אתה אמור להסתער לירות בחזרה ולבצע מרדף אחר האויב תוך כדי
שיפור עמדות. לא טירוף? מורשת צה"ל כולה מלאה בסיפורי טירוף,
סיפורים העוברים מדור לדור ומהווים מקור השראה גבורה וחינוך
לכולנו. יורים עלייך, האינסטינקט זה לשכב ולהתחפר באדמה. מי
רוצה בכלל להרים ראש. ומה אם הם בורחים, האויבים זה לא מספיק
טוב? יש להם נשקים. למה לרדוף, למה לא לנוח, למה לא לברוח
בעצמך? ככה. כי אנחנו גדלים על מסורת של מטורפים. מיכאלאנג'לו,
סוקרטס, ניוטון, כולם מטורפים עם קבלות. אחד חותך אוזן, השני
גר בחבית בשוק וכל היום מציק לכולם, שואל שאלות, מקפץ, מברבר.
ניוטון נופל עליו תפוח ובמקום לתת בעיטה לעץ לקלל ולשפשף את
המקום הדואב הוא מתחיל לשאול את עצמו שאלות "מעניין למה התפוח
נפל עליי" את מי זה מעניין? רק אותך כי אתה מטורף. ככה זה. אז
מה הפלא שאני מטורף? זו רק המורשת שלי חכו שאני אספר לכם על
המשפחה שלי, החברים שלי העולם שלי ואז אולי תבינו יותר. למרות
שזה ממש לא משנה לי אתם יודעים למה? נכון כי אתם מטורפים.
תחשבו על דויד וגוליית. ענק אשקלוני. מצויד כמו טנק שרמן. מול
גמד קטן עם רוגטקה. יאללה בהצלחה תנסו לשחזר את זה.
הכלבה שלי חושבת שהיא ציידת. לא של חתולים, כלבים, אבנים או
אוכל. היא ציידת של קלקרים, קרטונים ובקבוקי מים ריקים. היא
נוברת בפחים רק כדי להוציא בקבוק פלסטיק ריק. שניצל? בשר? מה
פתאום השתגעת יש פה בקבוק. יש לה אלרגיה לסוגי מזון שונים,
אבק, נמלים, כלבים, דקל, תמר אורז, זבובים, חתולים, קמח, תירס
ומה לא. אמיתי. כלבה. הוטרינר שלי הציעה לי לפחלץ אותה. אמר
שרק ככה אני אוכל לשמור עלייה ואם אפשר אז לשים אותה במיכל
זכוכית סגור. אוכלת רק ברווז. נשבע לכם כל יום ברווז. אוכל
רפואי. הוטרינר שלי כבר בנה אגף שלם בביתו עם שלט מכסף ומילים
מוזהבות. "תודה לבייבי". בייבי זה שם הכלבה. כרמי זה אני. זה
ששילם את הכול ונשאר בלי שלט של תודה אפילו. זהו. בגלל האלרגיה
היא לא מריחה שום דבר אבל קלקרים וקרטונים היא קולטת למרחקים.
מי שאין לו כלבה ציידת קלקרים או לא עובד באגף התברואה בעירייה
לא יכול לדעת כמה קלקרים וקרטונים יש ברחוב. אנשים כל הזמן
קונים דברים שמגיעים באריזות קרטון וממוגנים בקלקר. והיא מוצאת
את כולם. אני יודע בכל פעם שמישהו קונה מקרר בשכונה, וידאו,
מכונת כביסה. אני יודע מה הם שותים, מים, קולה פאנטה. מכיר את
הרגלי הצריכה של כולם. בנוסף לכך שאני מטייל אתה בלילות ושומע
קטעי שיחות.  בכל אופן מטורפת לא? כן והיא שלי.
קנאה. קנאה מטורפת. גבר הולך עם אשתו לאורגיות. רואה שמזינים
אותה. היא רואה אותו. כולם רואים אותם. לא מטורף? מי יסכים
שיזינו את אשתו. רק מטורף ועוד מולו. מצד שני מה לזיין רק אותה
כל החיים לא מטורף? חיים רק פעם אחת. למה לא לזיין אחרות מה
אכפת לי אם מזינים אותה והיא נהנית מטורף מי שלא מסכים. גם
נכון. כל החיים מלאים באינטריגות. בבעיות שכל צד מאמין שהשני
חולה נפש. דתיים מול חילונים, מוסלמים, מול נוצרים מול יהודים,
מול פגאניים. אמן מול עובד בנק, מורה מול תלמיד. תלמיד מול
מורה. טוב אני יכול לתת עוד מיליון דוגמאות ולא נגיע לשום
מקום. אתם בטח חושבים שגם אני מטורף ולא מאמינים לשום מילה
שאני אומר אז תנו לי להרגיע אתכם ולסבר את אוזנכם. הייתי מטורף
זה נכון אבל אני כבר לא, אני בטיפול. אז שבו בנחת ותקשיבו אתם
מדברים עם מומחה. מרופא.  
אני יודע שכל מה שאכתוב לא ישנה כלום. העולם ימשיך בשלו ואתם
בשלכם. אולי תדברו אח"כ תצטטו קטעים נבחרים ו..מה? תעשו עם זה
משהו ? לא כלום. תמשיכו בחיים הפאטתיים שלכם בריצה אחרי הסמלים
הכספים החלומות והרגשות של אחרים. שאלתם את עצמכם פעם מה אתם
הבאתם לעולם? מה באמת הבאתם? מה יצרתם? חוץ מילדים וזבל? וגם
אותם תגדלו להיות רובוטים מסורסים. בלי רגשות, בלי יצירה.
מוקפים בחלומות שלכם לגבי העולם עצמכם והם. אלו בעצם לא
החלומות שלכם אלא החלומות אשר הכתבו לכם. ג'ון לנון אמר תדמינו
עולם ללא ארצות, ללא דתות, ללא רכוש ללא דברים אשר צריך להילחם
עליהם. תדמינו האם אתם יכולים? כולכם שמעתם את זה כולכם שרתם
ועדיין שרים את זה ונו מה? משהו השתנה? כלום. מעבידים אותנו
שעות כדי שנוכל לקנות עוד פריט חדש. מריצים אותנו אחרי פקידים
מטומטמים וטפסים. בירוקרטיה קוראים לזה כדי שלא נוכל לחשוב.
האדם המודרני המוח הכי נעלה שקיים בעולם הזה לא יכול להשתחרר
ממוסכמות חברתיות אשר נקבעו לו לפני אלפי שנים. למה? כי אנחנו
תקועים. אנחנו פה כדי לשרת מנגנוני כוח ושררה לשמר אותם. דת,
מדינה, ממשלה. מפחידים אותנו מאיימים שלא נוכל להסתדר לבד.
שוטפים אותנו באינפורמציה הזאת מגיל אפס. לא פלא שאנחנו מפחדים
להישאר לבד. בלי אלוהים, בלי שלטון. מסדרים לנו מלחמות קטנות
או גדולות אויבים משונים. מסדרים. ובינתים הם שולטים ואנחנו
רצים במלכודת העכברים אחרי עוד פרוטה, עוד בגד פחות קילו,
סופרים קלוריות כל היום מכיוון שלא נותנים לנו זמן להתרוצץ.
שבו תלמדו תעבדו. מתווכחים על החור באוזון מוכרים לנו קרמים
להגנה מפני השמש, הכל בידי אותם גופים שהורסים מקלקלים שוברים.
חיים בסימביוזה עם הסביביה קיס מיי אס. עלוקות. אז על מה אני
אדבר למה אני כותב. לכם? אמרתי כבר שאתם מפגרים תקועים חברתית
התפתחותית? כנראה שכן אז הנה שוב זה מה שאתם. מפגרים. יאללה
תסגרו, תעלבו תקללו. כן את שקוראת תקבלי בחילה. נורא. חבל אל
תשחיתי עוד שניה מזמנך. לכי שימי פודרה, תאכלי יוגורט. תדברי
עם חברה ותפנטזי ביי. ואתה שמוק עלוב עם כרס משתפלת ורגשי
נחיתות. "הזין שלי קטן, הוא יותר עשיר. ההוא יותר חזק, אני
מזיין טוב או רע". לך תעבוד תחייה עשרים שנה כעבד ואז כשתגיע
לאן שאתה רוצה כבר תשכח מה שרצית ותמשיך להיות עבד אבל בשינוי
קטן עבד זקן.
לכו תדברו. תנהלו שיחות סלון פאטתיות על המצב ותקמו מחר לאותה
מציאות. בדיוק. בלי כלום. בלי שתרמתם כלום. בלי שיצרתם כלום.
אולי עוד שקל לחשבון הבנק שלכם אולי עוד שקל לחשבון הבנק של
הבעלים של הבנק אולי עוד משהו. אולי...