דרור קפץ מהמיטה רטוב כולו. הרוח שנכנסה מהסדק הקטן שנשאר
בחלון הרעידה את גופו. התחושה נעמה לו, הוא היה זקוק לקצת קור.
לאחר כמה שניות היה חייב לסגור את החלון. "בן זונה של חורף"
מלמל לעצמו והלך לכיוון הרדיאטור. האור האדום אשר בקע מהמנורה
המבשרת על כך שהרדיאטור עובד הוסיף אילוזיה לתחושת החום. שני
הפלחים הלבנים שעדין זזו בתנועות קטנות למעלה, למטה ובמין
תנועת עיגול שכזו לצדדים מקדו את מבטו. "מותק, רוצה מים.
הבקבוק מתחת לריצפה. מה לא, אז אולי בצד השני. רגע רגע אני
מביא מהמטבח. שיט איזה קור מחוץ לחדר. מה? מצאת יש איזה מזל
קפאתי אני חייב לחזור לתנור. לא לא אל תעשני. אני אשתגע את
יודעת שהפסקתי לפני שבוע. לא זה לא בעיה שלי זו בעיה שלך. לא
די נו אל תעשני טוב אז אני אדליק סיגר. כוס אימא שלך. למה את
מקשה עלי. את זוכרת איך השתעלתי הייתי חייב. סורי גראס זה לא
נחשב. אני הפסקתי לעשן סיגריות. חוץ מזה אני לא שם טבק
בג'ויינט. טוב רק בחשיש אני דברתי על גראס. מה את רוצה בחשיש
אין ברירה. אבל אני עושה אותם ממש דקים. מבחינתי זה נקרא
להפסיק לעשן. ומה את מקטרת לא נהנת? נו אז למה את מציקה לי? אם
תמשיכי כך אני לא אתן לך בפעם הבאה. מה רוצה לראות, יאללה
תזכרי את זה את ביקשת. את יודעת שבסוף את תמיד נשברת. זה בגלל
שאני זקן שכזה ומלא ניסיון.  שמונה שנים זה הרבה. אני כבר
מאחורי הלחץ. אז מה עם עומד לי הזיין כל היום. נו נכון אני
מודה שאני רוצה. פעם ביום זה לא הרבה. זה טבעי . מה שלוש שנים
רצוף. מה הקשר את הכי כוסית בעולם. לא יכול מה לעשות שאני רואה
את הכוס שלך עומד לי הזין ישר. מה את צוחקת בואי תני נשיקה.
טוב אני בא. נו זוזי קצת ,תני קצת שמיכה את לוקחת הכול. יואו
איזה חמה את אח אח איה מה זה הכול רטוב. תאמיני לי זה לא רק
ממני היית צריכה לראות אותך. ניאגרה פולס. טוב יאללה שמענו
אותך תסתובבי. בואי אלי. לילה טוב. ממש מעולה. אני שמח מתוקה.
לא אני לא בטוח. נדמה לי ששלוש. היתה לך את הפעם ההיא בהתחלה.
זאת שהיית מעלי. כן נכון והשניה היתה שהיינו ..נו לגביה אני לא
בטוח. את היית על הברכיים. לא אה נכון אז על הצד שאני זיינתי
אותך בתחת. את מתה על זה ועל הויברטור בכוס. כן זה ממש מגרה
אותי כאשר את מאוננת. נו והפעם האחרונה ביחד. בקשר לשניה לא
היתי בטוח. לא ממש הרגשתי את התכווצויות שלך. נו אז מה אם צעקת
"אני גומרת",  לא זכרתי את זה. תודה מתוקה. כן, כן, לילה טוב.
נשיקה".
היא שכבה מכורבלת בתוכו. נושמת נשימות קטנות. נרגעת. המרחק בן
נשימה לנשימה התארך. וקפיצה קטנה הרעידה את כל גופה. זה הסימן
שהיא נרדמת. עכשיו אם הוא לא רוצה להעיר אותה והוא לא רצה אסור
לו לזוז. עוד דקה שתיים והוא יהיה חופשי לעצמו. לחשוב בשקט.
גופה נרעד שוב. דרור קפץ ביחד איתה. הוא נזכר ששמע פעם
שהקפיצות הללו לפני שאנו נרדמים הן שריד פרמיטיבי מהימים בהם
היינו יושבי עצים וכדי שלא נרדם וניפול למטה( שם אנו טרף קל)
פיתחנו את היכולת הזו. בגלל זה זה תמיד מלווה בתחושה של
נפילה.
היד זזה מתחת לראשה. עוד שניה והיא בחוץ. היה לו חם או מחניק
או גם וגם הוא לא היה בטוח. לפחות הם לא עישנו בחדר. הסיגר
במקרר. דרור נזכר ויצא מהמיטה. הכפור כמעט והחזיר אותו אליה.
הוא עתה על גופו  סווצר ומכנס טרנינג ישנים שהיו זרוקים על
הריצפה. משהו הציק לו בשרוול של הרגל והוא גילה שזו הגרב שהוא
פשט ממקודם. התה והסיגר היו מונחים לפניו בסלון. הרדיאטור פעל
בחדר והסלון היה קפוא. מוסיקה חרישית נשמעה מהרדיו. הוא ניסה
לזהות את השיר. השמיעה שלו קצת כבדה מאז הפעם בה צלל חולה בריף
הכרישים בג'מייקה. הוא ירד לגובה של חמש עשרה או עשרים מטר
ונתקע למטה בלי יכולת לשחרר את הלחץ באוזניו. הסוף היה עלייה
איטית ומלאת כאבים כלפי מעלה ומאז הווליומים שבהם הוא שומע
טלוויזיה גבוהים מהרגיל. הברק שפילח את השמים והרעם שהתגלגל
אחריו לא הקלו על העניין. הוא הדליק את הסיגר בתנועות גילגול
וכאשר ההאדום הלוהט כיסה את הקצה בצורה אחידה הוא הניח למצית
הגז והגביר את הרדיו. סוזי ומורסי. הוא הפטיר לעצמו. זה השיר.
התה החם החליק בגרונו ממלא אותו בחום צורב. נחירה קלה נשמעה
מכיוון חדר השינה. "היא עייפה טוב,לא קל לגמור שלוש פעמים"
דרור דיבר ספק לעצמו, ספק לכלבה ששכבה לידו. ידו ליטפה את גופה
החם. הוא הרגיש גבר. זה מה שאישה שגומרת שלוש פעמים בזיון
גורמת להרגיש. קצה הסיגר האדום הלוהט, ריתק את מבטו. מוחו היה
במקום אחר. "חרא, אני חייב להפסיק עם זה. זה לא טוב. די כמה
אפשר. צריך להגיד שלום ודי. יחסים כאלה רק תוקעים. גרושים אז
אומרים שלום וזהו. מי שמע על זוג שלא גרו כבר ביחד וביום
הגירושין חזרו לגור ביחד. ככה בלי כוונה. סיפוח איטי וזוחל.
עוד יום ועוד לילה ופתאום שבוע ושבועיים וחודש. ופתאום נוכחותה
נהייתה ברורה מאליו וממהרים הביתה שוב כדאי לראות אותה להיות
איתה. וכל התחושה הזו של הזמן השאול הרגעים האחרונים מרחפת
כעננה מעל הכל. הרי התגרשנו אז זה אומר שזהו הסוף. צריך קצת
הפסקה. שתהיה פרספקטיבה שונה על המצב מהצד. אי אפשר להתגרש
ולהמשיך ביחד וחוץ מזה הוא קיבל תאבון לנשים בחוץ. כל זמן שהם
היו ביחד הוא לא חשב על זה. פשוט לא עניין אותו. הסקס איתה היה
כל כך ממלא ומעולה שנראה לו פשוט מיותר ללכת. ומה יצא מזה עוד
זיון. איתה כל פעם היתה מלכותית, אלוהית, שטנית, יצרית. ומה
ימצא בחוץ עוד חור. ולאחרונה הקיר הזה נסדק. המבטים מתחילים
לזלוג. כיסוי העינים השתחרר והסוס אינו מביט רק קדימה אלה פוזל
גם לצדדים.
הוא נזכר ביום שהכירו זה היה בדצמבר לפני שלוש שנים. הם נפגשו
בגינה. איך הגיעה לשם עם הקטנה שלו וראה אותה יושבת לבדה על
ספסל האבן. הכלבה הקטנה שהיתה איתה נגשה ישר להציק ושלו נפנפה
אותה מיד בנהמה. אין לאריסטוקרטית שלו כוח להתלהבויות של
הגורים הקטנים.
השיחה קלחה מיד. אחרי שעתים הוא נזכר שהוא צריך ללכת לאן שהוא
ואמר לה שלום. בלבו הוא ציין עוד זיון בטוח. היא מצידה הגיעה
לגינה שלושה ימים ברציפות לאחר פגישתם כך נודע לו מאוחר יותר.
חיכתה לו שעות. ביום השלישי הם נפגשו. הלכו לקפה. במעלית כבר
התחרמנו בערב הזדיינו. אצלה. חודש וחצי לאחר מכן הוא כבר מצא
את עצמו בדרך לקפריסין ביחד איתה. כאשר הם חזרו והוא נפגש
לראשונה עם הוריה הוא כבר היה בעלה. כל כך הרבה אהבה. כל כך
הרבה תיקוות. כולם נשברו אל מול חומת המציאות. לאן הכל נעלם
תהה עם עצמו. איפה הכל מתחבא. אני אותו אדם והיא אותה מיכל. מה
קרה בדרך. אולי עודף סמים?. לילות שלמים מלאים באקסטזי,
קוקאין, חשיש, גראס, אלכוהול, סיגריות. זיונים מטורפים, הבטחות
לנצח נצחים. אהבה, קירבה. ואז בום ההתמודדות מול המציאות.
הריבים שבירידה. הקריזים הגופניים שיוצאים אחד על השני בכעסים
לא רציונאלים לא הגיוניים. אבל כל זה נפסק. הם כבר לא נוגעים
בכלום ממזמן. אולי כמה שורות פעם בכמה חודשים. גויינט פה,
דרינק שם. לא רציני. האמת עם יד על הלב הם הפסיקו בעיקר
בזכותה. היא הראשונה שאמרה די. והוא, הלך אחריה. אחריות היא לא
הצד החזק ביותר שלו. לפחות לא אחריות כלפי עצמו. הסיגר חנק
אותו. ואולי המחשבות. הוא החליט לגלגל ג'ויינט. אולי להירגע.
הרתיח עוד מים ומזג לעצמו כוס תה נוספת. הגראס נטחן דרך מסננת
מברזל קטנה. ממלא את המסננת בפרחים ולוחץ, מערבב עם האצבע.
הזרעים נשארו במסננת והחומר שיצא משם קבל מרקם כמעט אבקתי. כך
אפשר לעשן ללא טבק. החומר בוער בקלות. פילטר, גילגול קטן
והג'ונייט דלוק. הראש נזרק לאחור הרגליים קדימה והמוח מחפש
שניה שקט. חריקה של דלת וטיפוף רגלים יחפות העירו אותו
ממחשבתו. "חומד קמת לשירותים? הטלוויזיה מפריעה? לא, יופי.
רוצה שחטה. לא אה את עייפה. "אני אוהבת אותך" שמע אותה אומרת.
הוא לא ענה לה. לילה טוב היא אמרה והוא שלח לה נשיקה באוויר.
לבו נחמץ. קשה לו להגיד לה את זה היום. פעם זה היה כל כך קל.
הוא ראה את גופה הערום חומק לחדר שנה בחזרה. הזיין שלו זז. אוף
אולי אחרי ההפסקה נדע יותר. זה מה שהוא אמר לעצמו ולה. אנחנו
חייבים מרחק. הביחד שלנו לא מספיק חזק. ואז אנחנו נפרדים
וחוזרים צריך הפסקה אי אפשר לחיות בצורה כזאת. רעש של זגוגית
נשברת הקפיץ אותו. הוא רץ לחדר שנה. מיכל מיכל היא לא עונה.
מיכלי מה קרה? המתג של האור נמצא מצד ימין למה הוא לא מוצא
אותו פתאום ולמה היא לא עונה. בבת אחת החדר התמלא באור ואז הוא
ראה אותה. שכובה חציה על המיטה וחצייה על הריצפה. מהצד שלו
מהדלת פניה נראו שלוות. הכל בסדר הוא אמר לעצמו, "מיכלי" הוא
ניער אותה "מה קרה מתוקה?". ידו הפכה אותה וצדה האחר נגלה. הוא
נרתע מהמיטה בצרחה. "מיכלי, מיכלי". התמונה בראשו קפצה ללבנון.
ההרוג הראשון שהוא ראה. לוחם חיזבאלה קטן וגינגי שנהרג ע"י
הצדלניקים. הוא הגיע למקום וראה אדם שכוב עם חצי פנים שלמות
וחצי פנים הרוסות. הכדור חדר דרך הלסת הסתובב ועקר את כל הצד
הימני של פניו. לוחמי צדל הצטלמו ליד הגופה לאחר שבעטו בה
והטילו עליה את מימיהם. היום הם תקועים פה בלי ארץ בלי תמיכה
.. רגע מיכלי על המיטה.
כוס אימא של הבית בגילה. כוס אימא של ההפסקה. עכשיו הוא לעולם
לא ידע. מיכלי גם אני אוהב אותך. עכשיו היא לא עונה. איפה אני?