הנה אישה יפה מאוד.
כמה יפה הוא העולם.
אני כמו נאחז באוויר הדליל ורואה דמותה משתקפת מתוך הקופסה
המופלאה, מרצדת כדמות זקופה, חיננית, לבנה, נטרפת כמעט ע"י
הרקע.
פניה חלקים, שפתיה רוקדות בחדווה לקצב שקשוק גופה.
עיניה כאילו מתבוננות רק עליי מכל הנוכחים בחדר, בעיר, אפילו
בעולם, ומבטה מפלס דרכי וחורט בי סמלים.
קמט אחד, שניים, אולי אפילו עשרה, אבל עיניה, למרות הגצים
המיותמים, עדיין יוקדות אש.
אש קרה. שערה סתורה. שיניה חדות ורוצות לקרוע את בשרי וגידיי
מעל עצמותיי המתפוררות כבר.
הנה אישה נחמדת מראה.
כמה שקט הוא העולם.
מה טיבה? כיצד היא מגשימה כל משאלותיי וגחמותיי האישיות
הכמוסות ביותר?
נע לפה, נע לשם, כבול אל הקופסה הנוראית הזאת המפיצה סבל וחרדה
ומחדירה לתוך נשמתי את השדים הרעים ביותר. תיבת פנדורה אל מול
עיניי הנצרבות מייאוש.
כמה רע הוא העולם.
הנה אישה מכוערת מאוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.