היא מחכה לאביר על הסוס הצחור,
ואני כאן, יושב על חמור מזדקן.
היא מחכה למבט שיצליב בה האור,
ואני בעיניה, עמום, מתבונן.

היא מחכה לניצוץ שיצית בה האש,
ואני מספק פירורי גחלים.
היא מחכה לרמזים שהרוח לוחש,
ואני מפזר לפניה מלים.

היא מחכה לתחושה שתאמר לה - זה כאן,
ואני בנפשי רק בודה רגשות.
היא מחכה לסימן הגורל שניתן,
ואני כבר נתתי לי אות.

היא מחכה לעולם שירוץ אחריה,
ואני לא נותן לו לחלוף על פניי.
היא מחכה ויודעת - יש זמן לפניה,
ואני כבר גיליתי שאין לפניי.

היא מחכה לאחר, היא מחכה למושלם,
ואני לא סבור שצריך
לחפש המלאך שאינו בעולם,
כשמולה מחכה הנסיך.