היא באה עם התוצאות של הבדיקה שלה ורצתה ממני תשובה. אני רציתי
להתחמק מזה אז סיפרתי לה את הסיפור על הבן-אדם שקיבל מכת שמש
וכל-כך התעצבן ממנה עד שהוא שבר לה את הקרניים. ואז היא הפכה
להיות עוד יותר רצינית ואמרה לי שאני ילד, פשוט ילד. שבהתחלה
זה שעשע והקסים אותה אבל עכשיו זה מתחיל להרגיז. אמרתי לה שמה
פתאום, שאם אני רוצה אני יכול להיות הכי רציני שבעולם, ושאם בא
לי אני יכול להחליף צחוק בבכי בשניה. אז היא אמרה לי "אתה רואה
? אתה ילד, לזה אני בדיוק מתכוונת". אמרתי לה שתלך למרפסת
ושאני ירד למטה לעשות את הבדיקה שלי והיא התחילה לצחוק
והסכימה, "יש לך מזל שאתה מצליח להצחיק אותי, אחרת כבר מזמן
הייתי עוזבת אותך" , אמרה לי, אבל אני דווקא הייתי רציני (וגם
כן שקול ומהורהר).
ירדתי למטה בלי להתווכח יש לי בדיקה מעולה לענין הזה.
יש לנו בשכונה למטה פרחחים שמשחקים כדורגל עשרים וארבע שעות
ביממה. הבדיקה שלי הולכת ככה, פשוט עומדים בצד ואז כשהכדור עף
הצידה תופסים אותו ותמיד זה שהעיף יצעק "ילד תביא לכאן את
הכדור" או "אדוני תמסור בחזרה את הכדור" ככה תמיד או "ילד" או
"אדוני", אין באמצע.
עד לפני הצבא תמיד היו צועקים לי "ילד תחזיר את הכדור" אבל מאז
רק "אדוני". וזה בדוק, מהרגע שלובשים מדים אפילו הפרחחים הכי
גדולים מתחילים לתת כבוד.
אז חיכיתי וחיכיתי ובסוף הכדור עף לידי ותפסתי אותו ואז כולם
הסתכלו עלי ושתקו, וזאת היתה שתיקה מאוד מביכה, ואז שמתי לב
שירדתי למטה עם מכנסיים קצרים ויש עלי את החולצת טי של הדונלד
דק של השינה, שזה דבר מאוד גרוע לבדיקה, הרמתי תיכף ומיד את
הידיים על המותניים כדי להבליט את השרירים ואז זה שבעט צעק
בהיסוס "היי אתה, תחזיר את הכדור".
עשיתי את עצמי לא מבין, והוא שתק, הסתכל עלי, הסתכל עליה עומדת
בחלון, ואז אמר לי כולו מחייך "בוינה, ילד, תחזיר לנו את
הכדור".
אז מסרתי לא היתה לי ברירה, ואז עליתי למעלה והיא עמדה בפתח של
הדלת חוסמת את המעבר עם המבט הזה, ואז הבנתי שכדאי לדבר ישירות
ולא להתחמק יותר ואמרתי לה "שאם את רוצה, שאם את באמת רוצה ואם
את חושבת שזה נכון ומתאים ומקובל אז אל תלכי לרופא ביום ראשון"
כמו שחשבתי זה לא הספיק אז הוספתי "ולא צריך הפלה, נלך על זה"
גם זה לא הספיק לה אבל היא התחשבה בי ונתנה לי לעבור ואחרי זה
באה אלי צוחקת, לטפה לי את הראש ואמרה לי "ילד טוב, ילד טוב".