שמיים שחורים קרועים,
תאזין ללחשים מורעלים
תמיד אהבת לטעום אותי.

אתה יוצר את המתח כמו רובה טעון,
לוקח את הנשימה,
סוגר אותי,הורג אותי.
אין לי לאן ללכת,לא אין לי לאן לברוח
אין לי את מי לקרוע,אין לי למי לצרוח...

אתה חופר בתוכי כמו ארנק בלוי,
מוציא שאריות של הלילה מתוכי,
זכרונות של חיים שלמים כמו קבלות זורק אותם ללא רגשות.

שמיים שחורים קרועים,
תפילות כמוסות מעיפה מליבי.
לא הכנת אותי למרחץ דמים
אי אפשר לאנוס אדם לחיים עצובים.

וכשאתה בוכה יורד גשם,
כנראה התחלת לקחת משכך כאבים
כי בזמן האחרון הימים בהירים
ובלילות השמיים שחורים קרועים,
אין לי לאן לאן ללכת,אין לי לאן לברוח,
אין לי את מי לקרוע,אין לי למי לצרוח...


"צריחות שצרחתי נואשת,כואבת בשעות מצוקה ואובדן הפכו למחרוזת
שירים מלבבת,בספר שיריי הלבן...." (רחל)