מוש ברוכין התעורר שטוף זיעה קרה. כהרגלם של ישנים, הוא חשב
שהוא במיטה הצרה בחנות בה הוא ישן בקניון חולון, במשרד שלו
בקומה האחרונה. אבל לא. הוא אכן היה בקומה האחרונה. על הגג
אפילו. הוא יכל לראות את גגות תל-אביב, והרוח החמימה שבאה מים
תיכון ליטפה אותו קלות. העבודה, תתרכז בעבודה, סינן לעצמו.
שריריו כאבו מהנמנום. לקום בשש בבוקר ולעקוב אחרי בנימין
האדסקר לא בדיוק מה שמוש אוהב לעשות דבר ראשון על הבוקר. גם
לאכול לחמניה דרך הקסדה של הטוסטוס זה לא בדיוק ארוחת בוקר.
העינית התמלאה אדים. מוש הוציא פיסת נייר ניקוי של קודאק
והעביר יד אמונה על העינית והעדשה. הוא אהב את ה100-400 של
קאנון. לא שהידים שלו רועדות, אבל מייצב תמונה שווה כל אגורה.
מוש רצה להיות צלם כשהוא היה צעיר ותמים. אפשר להגיד שגם היום
הוא צלם. מקבל כסף עבור תמונות. נכון שאין בזה אמנות, אפילו לא
סוג מסוים של כבוד, אבל פרנסה זו פרנסה. ככה היה אומר אבא שלו
כל הזמן. אם מוש ימשיך לשנן את זה, אולי הוא יאמין בזה בסוף.
11:34 בבוקר, בנימין האדסקר שותה אספרסו קצר בדירה הקטנה
ומעלעל בגלובס. גברת האדסקר, הלקוחה של מוש, הבהירה לו שאת
הדירה הקטנה הם משכירים לזוג בריטים שמשתמשים בה חודשיים
בדיוק, במהלך הקיץ. בשאר הזמן, הדירה אמורה להיות ריקה. מר
האדסקר לא אמור לשבת בה וללגום אספרסו. מוש הניח שהוא מחכה
למשהו, וצילם את מכוניתו המפוארת חונה על המדרכה מתחתיו. פקח
משועמם, בדיוק ברגע זה, עבר ליד המכונית ולא טרח לשלוף את
מכשיר הדוחות, משל היתה חונה כחוק ולא על מדרכה אדום-לבן. שלוש
מכוניות משם, שלף את המכשיר עבור מכונית אחרת, כנראה ללא תו
חניה. להאדסקר יש גם קשרים בעיריה? היתה שם אישה בחדר. נערה
אולי. מוש לא ראה אותה מגיעה, אבל עכשיו היא היתה בדירה. נערה
דקיקה, שחורת שיער. זו החלה בשיא הנונ-שאלנטיות לקלף את בגדיה.
האדסקר הוריד את חולצתו. שני הנוכחים לא נראו כזוג נאהבים,
יותר כמבצעים רוטינה. הנערה התפשטה. האדסקר התפשט. קליק קליק
קליק. בתחילה חשב מוש שהנערה עובדת, עניין נפוץ בתחום.
רומנטיקה לא היתה שם. אבל אז העניין המשונה התחיל. עיניה של
הנערה התחילו לזהור. בהתחלה לא יותר מאשר נצנוץ כשל משקפיים,
האדסקר רקד סביבה, מגורה עד מאוד, מפזר באוויר עלים צבעוניים,
לא נוגע בה, אפשר אפילו להגיד שנזהר לא לגעת בה. קליק קליק
קליק. עכשיו עיניה האירו כמו זוג פנסים. היא עמדה במרכז הסלון
הקטן ליד הריהוט המעוצב, ידיה מופנות אל על, רגליה בפישוק.
האדסקר אחוז טירוף מחולל סביבה, מענג את עצמו אל מולה. קליק
קליק קליק. יהיה לגברת האדסקר קל במשפט הגירושין. עורה של
הנערה הפך שקוף. זוהרת כולה. קליק קליק קליק. מוש החליף מחסנית
זכרון. צילום דיגיטלי היה זול. במקצועו זה יתרון אין ערוך.
קליק קליק קליק. הנערה נראתה גדלה בנפחה. כמו השמינה כפליים.
כולה אור. האדסקר פורק את אונו אל מולה. לעברה. קליק קליק
קליק. האור החל לשוך. עורה הפך אט אט כהה יותר. צמוד אליה,
היתה נערה נוספת, זהובת שיער. דבוקה אליה. שתי הנערות דומות
במראה קילפו עצמן אחת מהשניה, בינהן חומר נוזלי צמיגי שקוף.
כהת השיער גחנה אל תיקה, מושיטה לבלונדה בגדים ומגבת, מתנגבת
בעצמה מהחומר הנוזלי. האדסקר התלבש, הדליק סיגריה. חייך אל
שתיהן, מציע לשתיים מהחפיסה. הבלונדה לקחה סיגריה. הצית לה.
בשאיפה הראשונה היא השתעלה נוראות, כמעט נחנקת. קליק קליק
קליק. לפתע הסתכלה אל עבר מוש. דרך העדשה נראה שככה בדיוק
אליו. היא חייכה וקרצה. אליו. מוש ברוכין נבהל. רוב הזמן הוא
משתדל לשמור על קור רוח, על אף שהחיים לא בדיוק מחייכים אליו
לאחרונה, עם הגירושין והכל. הוא קיפל את כל הציוד מהר, מנסה
להשאר שפוף ככל שיכול כדי שלא ייקלט בדירה הקטנה ממול. הרגל
החליקה על אבן חצץ קטנה. הוא לא ראה את האבן. למה היתה שם אבן?
מוש מוצא את עצמו נופל. נפילה מהקומה הרביעית לא כואבת. מה
שכואב הוא המפגש עם הקרקע. מהקומה הרביעית אתה לא מספיק לחשוב
שהנה אתה נופל. לחייך אין זמן לחלוף מולך. אתה רק מספיק להיות
בפאניקה. להרגיש שפישלת. שמשהו לא טוב קורה, והנה. בום. הקרקע.
זה בטח היה כואב אם הוא היה בהכרה. אבל הוא ניסה להתעורר
והספיק לראות פרצופים. כנראה הבלונדה. לשמוע סירנה. ריח של בתי
חולים הוא ריח מוכר. עדיף להכיר אותו כמבקר מאשר כפציינט.
כנראה שעברו כמה ימים. מוש ציפה להתעורר בגבס, אבל הוא לא היה
חבוש. גם בית החולים נראה קצת אחרת ממה שהיית מצפה. כולו כאב,
אבל כאילו היה זה כאב ישן. הוא קם מהמיטה. ניגש לארון הבגדים
ליד. מצלמתו היתה שם. ה100-400 סדוקה במרכזה. אולי הוא יוכל
לשכנע את גברת האדסקר לכלול את זה בהוצאות. גוף המצלמה באופן
מפתיע תקין. מוש התחיל מעלעל בתמונות שצולמו. מחסנית התמונות
היתה ריקה. את המחסנית הקודמת ימצא בכיס הקטן ששמור בדרך כלל
למטבעות במכנסי הג'ינס. המכנסיים היו מקופלים בתוך הארון,
והמחסנית שכנה בהן בבטחה. מוש החליף מחסניות. אצבעותיו מגששות
אחרי כפתור הניגון של המצלמה, וכן, התמונות היו שם. נערה
עירומה עם עיניים זוהרות. גבר שמנמן מגורה מחולל סביבה ומפזר
עלים צבעוניים. מוש אהב את הקומפוזיציה. צעדים התקרבו אל החדר.
לאחיות אין מגפיים ממוסמרים.