פיה לוחש תמיד אש ולהבה,
אך עיניה מקרינות אור נוגה ואהבה.
פלגי גופה משוסעים
בין חיוך לתועבה.

שתי דלתות הנשמה,
שוברות את קרניה השורפות של המראה.

שתי לשונות עוטפות את פניה,
שתי מחשבות מסתתות את דמותה.

אשת מדון ומלחמה,
או אלת האהבה בעיני רוחה.

הקסם והצחוק הדולקים בעיניה,
ופיה הלועג משחית את כלי הבעירה.

שתי בבואות עיניים נישאות אל פני גן עדן כילד כל יכול,
והפה משתיק את הכמיה לטוב, מרעים את מחשבות השאול.

מתעצמת אך נעצמת האמת,
בעוד נפער השקר, ויוצר אמונה כוזבת לעולם ועת.