ויושבת ומחכה. מחכה הרבה זמן, שהיא תגיע. היא כל כך רצתה
להראות לה את זה.
והיא קראה וקראה את המחברת הירוקה שוב ושוב. זה היה כל כך
מיוחד. בפעם הראשונה שהיא כתבה יצירה. ולא סתם יצירה. משהו
מרגש, כן, זה מה שהמורה לאה אמרה- מרגש, מרגש מאוד. היא אפילו
קראה את זה לפני כל הכתה וכולם התלהבו. היא זוכרת הכל, איך
שהיא ישבה וכתבה וכתבה וכתבה ולא יכלה להפסיק, וזו היתה הפעם
הראשונה שהיא היתה במעין סערת כתיבה כזו.
תארו לכם, ניצוצות של ילדה בעיניים. והיא ישבה וחיכתה. חיכתה
כל היום וקראה שוב ושוב. היא חיכתה לאמא שתבוא ותקרא ותתפעל
ותגיד איזו בת כשרונית יש לה. הרי המורה התלהבה ורשמה אפילו
שזה מרגש מאוד, הסיפור. והקריאה אפילו לפני כולן.
זה היה סיפור על חנוכה, סיפור בן 5 עמודים קטנים כאלה, במחברת
של ילדים בכתה ג' או ד'. במחברת עם עטיפה שקופה כזאתי.. ירוקה.
וגם היו ציורים של סביבונים בצדדים, כי אמא למדה אותה שצריך
לקשט ולהיות מסודרים, והמורה אהבה את זה. ואפילו היא זוכרת 2
צבעים שהיו שם- ורוד גוף וירוק כהה. כן, בטח שהיא זוכרת, אי
אפשר הרי לשכוח.
ואמא הגיעה מהעבודה. עייפה.. לא היה לה כוח. ואבא גם היה
בבית.. אבל היא לא זוכרת שהיא הראתה לו את הסיפור. לא כי הוא
לא מתעניין, אלא כי לא הוא אחראי על כל מה שקורה בבית ספר. זו
אמא המשכילה והאחראית על כל נושא הלימודים.
אז אמא הגיעה מהעבודה. והילדה המתוקה אמרה יפה שלום. והאמא
ישבה במטבח ומזגה לעצמה מרק שאבא הכין. והילדה ביקשה להראות לה
את מה שהמורה כל כך התלהבה ממנו. את היצירה המדהימה הזו שהמורה
החזירה אחרי בדיקה. את היצירה שהיא כתבה בלי שום בעיה.. 5
עמודים !! תקלטו !
היא היתה כל כך מאושרת...
והיא הראתה לאמא, ואמא בדיוק אכלה את המרק וטבלה פיסת לחם
במרק.. כי זה היה מרק מאוד טעים.. מיוחד כזה שאוכלים בחורף..
והסיפור נכתב על חנוכה.. אז כנראה העונה באמת היתה חורפית.
והיא נתנה לאמא לקרוא. והיא אפילו היתה כל כך מאושרת שהנה,
סופסופ אמא באה ועכשיו היא תראה איזו בת מדהימה יש לה ואיזה
יופי של סיפור.
והיא החזיקה גם עפרון למיטב הזיכרון ביד, והכל בזמן שאמא
מעיינת בסיפור.
ואמא קראה ושאלה ושאלה ושאלה- למה זה ככה, ולמה זה נכתב בצורה
כזו, ולמה לא הוספת, ולמה לא רשמת, ולמה לא ככה ולמה כן ככה.
והיא היתה עצובה
ופרץ של דמעות עלה מן הגרון ושטף לה את העיניים.
היא לקחה את המחברת והלכה אל הכניסה ליד הבית, שם. מאחורי
הדלת. וזרקה את המחברת וזרקה את העפרון וצרחה ובכתה ובכתה
וצרחה.
והיא גם נשבעה שבחיים, אבל בחיים יותר היא לא תראה לאמא כלום
שהיא רשמה. ובטח שבטח היא תהיה איתה עכשיו ברוגז!!!!
והילדה גדלה, ונהייתה נערה, וכתבה הרבה ונתנה לרבים לקרוא.
ואפילו נהייתה בין הטובות שיש, וכשרונית... בכל תחום! והביקורת
מאמא דבקה בה, ואפילו לא חסר לה כלום.
היא מתלבשת במיטב הבגדים ועושה את מיטב הדברים- וטסה ומטיילת
ומרשים לה הכל ומשלמים לה על הכל ואמא זה הדבר הכי חשוב לה
והכי יקר לה בחיים. אבל סיפור קטן היא לא מוכנה להראות לה.
עונש!