|
לא לפחד. זה לא הזמן. להתקרב לאט ובזהירות. לא יקפצו עלינו. לא
יאכלו אותנו בדרך. לא יאחזו בגרוני וימשכו אותי לרצפה, יגהרו
מעלי עם סכין צמודה לעורקיי. לא יצעקו באוזניי. לא יעצמו את
עיניי. לנשום. לנשום. לנשום. בצורה סדירה. עוד כמה צעדים. זה
פחות ממה שעשית בפעם הראשונה שהלכת. את זוכרת? מהספה עד לשולחן
האוכל. אבל אז מחאו לך כפיים. ועכשיו אין כאן אף אחד. אין כאן
אף אחד. באמת. זה רק הדמיון שלך שרואה תזוזה מאחורי הוילון. זה
רק המוח שלך ששומע רעשים מכוון הדלת. המרחק כבר כמעט ולא קיים.
קרוב. קרוב. הגענו. שמעתם? הגענו. הצלחנו להדליק את מתג האור.
הצלחנו לחסל את החושך. איפה הכפיים? |
|
|
אני שונאת את
דוקטור קספר...
הוא אומר שאני
סתם ילדה קטנה,
ושאני לא
מבינה...
וחוץ מזה, אני
חושבת שהוא
עיוור צבעים,
השמלה שלי
כחולה, לא
אדומה!!
ילדה קטנה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.