השמעתם ילדים את הסיפור על פרח האספלט? ובכן שבו ואספר לכם.
הכל התחיל כמובן פעם, לפני הרבה הרבה שנים כשעוד לא המציאו את
היעל בר-זוהר. בארץ רחוקה רחוקה, במקום ושמו המזרח התיכון חיה
נסיכה יפה ושמה היה סלנמדר בת עוזיאל. מלבד לנסיכה היפה
סלמנדר, חיו במזרח התיכון עוד הרבה הרבה אנשים שוליים, החל
בזגג וכלה בזורק הדיסקוס. כל אותם האנשים השוליים, בני המעמד
הנמוך ביותר - כי אז עוד לא המציאו את הפרולטריון - היו נתינים
לנסיכה היפה סלמנדר והיא רדתה בהם ביד קשה ובזרוע נטויה.
והנה יום אחד, מבין כל הימים הרבים בחייה של הנסיכה היפה
סלמנדר בת עוזיאל, שיחקה לה הנסיכה היפה סלמנדר בגנה המלכותי
כל כך. שיחקה לה הנסיכה היפה סלמנדר משחקים מלכותיים שונים עד
שנתעייפה ופנתה לפוש מעט. והיום, יום שרבי טיפוסי והנה אין מים
בברז כי חברת מקורות הייתה בשביתה. בכתה לה הנסיכה היפה סלמנדר
בת עוזיאל עד שנתעייפה עוד יותר ומתה מאפיסת כוחות. כל השוליים
הצטערו עד מאד וערכו לה הלוויה מפוארת בה השתתפו אורחים רבים
מארצות שונות, מהודו ועד כושון. ואחרי ההלוויה כולם הלכו
לג'מבו כי אסור לשכוח ילדים כי כל סוף הוא גם התחלה של משהו
אחר. ואמנם, מותה המצער עד כי מאד של הנסיכה היפה סלמנדר, היה
התחלה של עידן חדש. עידן האנטי הררכיה. עכשיו שהתבטל מושג
המלוכה, ומחוסר במעמד הפועלים, לא הייתה ברירה לתושבים אלא
להקים משהו חדש. טובי החוקרים והמדענים וההיסטוריוגרפים
שבשוליים עמלו שבעים יום ושבעים לילה, כולל שבתות, חגים והחזרי
נסיעות, ובסופו של דבר הגיעו למסקנה המכרעת כי משהו צריך
להיעשות. איש כמובן לא ידע מהו אותו משהו, והאמת הייתה ילדים,
שלאף אחד זה לא ממש הפריע.
ורק ילד אחד, בארץ הרחוקה המזרח התיכון, ראה את כל האמת
העירומה. הוא החליט שהוא לא יכל לשתוק יותר. הוא התחיל לצאת אל
הרחובות ולעשות הפגנות. לאט לאט התאספו סביבו עדת מעריצים
ותומכים, שהתרחבה מיום ליום עד שקיבלה מעמד של כת רשמית מאת
הנשיא, ומאוחר יותר הוכרזה כדתה הרשמית של המדינה. ועתה מוסדות
דתיים מילאו את הארץ. השוליים עברו לעיסוק אובססיבי בדת והגו
בה יומם וליל. הם שינו את הלבוש שלהם כך שיתאים לדת החדשה שרק
אתמול הייתה בגדר קשקוש נמרץ של תמהוני שקרא לשינוי. הלבוש
החדש כלל מכנסי ניילון שחורים, חולצה צמודה מלייקרה בצבע
פלורסנטי כלשהו (חולצות מצברוח, קראו להן השוליים), משקפי שמש
כסופות, כובע מיובא מארץ נוכריה כלשהי (העשירים באמת ייבאו את
כובעיהם מארץ האפור, הנקראת לעתים גם "בריטניה"), וכמובן
נעליים מתאימות. עתה נוצר מעמד חדש אשר צמח מתוך השוליים. אותם
השוליים אשר בתחילת דרכו, תמכו באותו תמהוני, נהיו עכשיו עובדי
הדת הראשיים, וכתוצאה מכך התפתח מעמד עובדי הדת החדשה שהיו
מיוחסים יותר משאר השוליים ולעתים נחשבו אף לקדושים. והתמהוני?
הוא נהיה כמובן שליט אבסולוטי עריץ שהתחלף לו כל אימת שהיורש
הבא החליט להקדים את תקופת כהונתו בכמה שנים והוציא את מיטב
כספו על רוצחים שכירים. כך התנהלה לה ממלכת המזרח התיכון שנים
רבות מאד, עד שבמאה העשרים לשלטון הדת נשמעה קריאה מן העם:
"להפריד את הדת מהמדינה!" זו הייתה קריאה של שולי תמהוני
במיוחד, והוא סוקל על ידי העם הזועם למחרת היום. תנועות שלמות
צצו כפטריות רעילות אחרי הגשם, תנועות להפצת הדת ולשמירתה.
התנועות הללו לא הצליחו להתקיים ולו יומיים בגלל הגירעון העצום
שבו המזרח התיכון הייתה קבורה עד אפה. ופתאום, לאחר נפילת
התנועות, שוליים מלומדים אך חסרי פרנסה, השמיעו קריאות שונות
בדבר מושגים שאיש לא הכיר, כגון: תקציב, פרלמנט, סחר חוץ, ערום
בפרהסיה ושאר נושאים מדיניים חשובים שכל כך מוכרים לבני דורנו,
וגם לאחינו אשר בתפוצות. הקריאות של אותם שוליים מלומדים, אך
חסרי פרנסה, נתקלו בחומות השתיקה, כאופייני לקריאות מדיניות
חשובות. מצב המדינה היה קשה. סניטציה לא הייתה, ומי השופכין
זרמו ברחובות. גללים שלמים הצטברו בפינות הבתים, והיוו פסלים
סביבתיים ברמה מתקדמת. מכוניות הסילון לא יכלו לנסוע ברחובות
כי הם לא היו סלולים, והמטוסים לא יכלו להמריא משום שעובדי נמל
התעופה היו עדיין בשביתה. בקיצור ילדים, המצב היה בחרא, כלומר
- בכי רע. התארגנו להן קבוצות שונת של שוליים מאותו העיסוק,
והקימו איגודים לשמירת זכויות הפועל, ואז סופסוף הומצא מעמד
הפועלים, הוא הפרולטריון. השוליים לא היו עוד שוליים כתמול
שלשום, אלא פועלים מאוחדים ברעיונות, זכויות וחובות לבנקים.
מכאן הדרך למלחמת המעמדות (שהייתה המלחמה הראשונה בממלכת המזרח
התיכון מבין מלחמות רבות אשר עוד יבואו ברבות הימים) הייתה
צריכה להיות סלולה, אבל מצבה היה כשל הרחובות - דרך עפר בלבד.
הפועלים, שרק אתמול היו שוליים והיום כבר תפסו תחת עם כל
העניין הזה של ביטוח סוציאלי והעלאת השכר, התרגזו מאד ופתחו
בעוד שביתה. בתחילה אף אחד לא התרגש, כי מעולם עוד לא הייתה
עבודת פועלים של ממש, ולכן הפועלים ישבו לטכס עצה. הטכס היה
קצר, במעמד נשיא תנועת הפועלים - יהודה רבי סטחנוב, ובסיומו
נבחר הפועל האמיץ שעבר אימונים מפרכים בשדות הכותנה של ספרד,
שדות המלמלה של סין ובשדות המוקשים של פולין, אשר ייצא למשימה
הנועזת. למחרת היום אותו פועל אמיץ עבד שמונה שעות בעבודת
פקידות, אשר בסופן התמוטט ונלקח לבית המרפא הסמוך שם נקבע מותו
מחוסר כלים רפואיים ו/או אנשי רפואה. או אז הפועלים יצאו כמובן
לשביתה, ועכשיו הרגישה ממלכת המזרח התיכון כולה את מגעה הקר של
השביתה. פתאום הצטברו כמויות של סחורה בנמלים, בתי החולים היו
מלאים, הזבל התגלגל ברחוב, ובכלל כולם נורא סבלו מזה שכבר לא
הייתה עבודת פועלים. הפועלים נורא שמחו וקיוו שעכשיו מישהו
סופסוף יקשיב להם. ואכן האזנות סתר רבות הוצמדו לפועלים.
פועלים היו הולכים ברחוב כשחוטים ואנשים קטנים שמחוברים לקצוות
החוטים, מחוברים להם לאחוריים, תחת בלעז. לאחר האזנות סתר
רבות, גילו הגורמים הממשלתיים שעוד לא היו קיימים באותה תקופה,
מהי דרישת הפועלים, ואילו המדענים גילו תרופה לאידס שהתגלתה
ככישלון חרוץ. או אז, בשנה החמישים ושש לספירת הצ'רקסים,
הסכימה הממשלה לתת ולשאת עם נציגי ארגוני הפועלים, אשר קיבלו
עם הזמן את השם המלא "ההסתדרות" אשר היו ראשי תיבות שאותן
אפאחד לא זכר. המשא ומתן, מושג שהומצא במיוחד לכבוד האירוע
בטקס מפואר אשר כלל אח"מים שונים מכל קצוות קשת הבידור
הפוליטית, נכנס ליומו השביעי כאשר אחד מעובדי ההסתדרות צעק
"שבת! שבת המלכה!" וכולם הלכו לבתיהם לסעודה חגיגית וחזרו
לשולחן הדיונים רק ביום הראשון של השבוע, או, כפי שהוא נקרא
בפי העם, "יום ראשון". הדיונים התנהלו עכשיו בשצף קצף ובסופו
של דבר הממשלה הסכימה לסלול את הדרך למלחמת מעמדות. השביתה
הסתיימה סופסוף ופתאום המדינה נכנסה לתקופת שגשוג כלכלי מדהים
אשר כמותו לא נודע במזרח התיכון לעולם. והנה, לאחר כשישים דקות
מלאות הסתיימה עבודת הסלילה, והדרך הסלולה נחנכה בטקס
ממלכתי-דתי ונקראה על שמה של הנסיכה היפה סלמנדר בת-עוזיאל,
ובגלל אורך השם הוחלפה ונקראה על שמו של מר כץ. ועכשיו הדרך
למלחמת המעמדות הייתה באמת סלולה, והכל תודות לפרח האספלט אשר
ממנו ייצרו את האספלט לסלילת הכביש, פרח אשר היה נדיר מאד
ונכחד עקב סלילת הכביש ועתה אי אפשר למצוא אותו בשום מקום.
ומאז ועד היום, מספרים היהודים את סיפור פרח האספלט כשהם
ישובים מסביב לעוגת תות שדה, למען יראו ויראו.
לילה טוב שלומפי, חלומות פס. ושלומפי, תנקה אחרי זה את סימני
הזרע מהמיטה, לאמא יש אורחים מחר וזה לא אסתטי, טוב?
כלב חמוד זה.