אקיא נפשי, בה מאסתי.
וקדיש אקרא עליה,
שיר שמחה ורינה.
כי אין כמוני,
ואין כדלות רוחי
לאכלס ימים אפורים אלו
שבין משענת עבר רעועה
לעתיד מסומן בשאלה.
שמיי תכלת,
כיסו ערוות בורותם עננים.
נפתחו ארובותייהם
ותשובה בהם אין.
ואת אדמתי,
הנפרסת שטיח דמים אדמדם,
לא אלייך מועדות פניי!
אין לי מקום בין טוביי בנייך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.