אני לא מבינה.
תהרגו אותי אבל אני לא מבינה
אני לא מבינה איך היא עשתה לי את זה
אמא שלי, הבן אדם שהיה אמור לאהוב אותי פשוט הרס לי את החיים
בשנייה. שנייה אחת זה כל מה שזה לקח לה. היא היתה חייבת לעשות
לי את זה? מה בסך הכל התפקיד שלה להגן עליי? להאכיל אותי?למה
היא היתה חייבת להתערב? עד שמצאתי מישהו שבאמת אהב אותי והעריך
אותי בגלל מי שאני ולא בגלל שאני הבת של... היא פשוט הרסה לי
הכל! אז נכון, רק בזכותה הכרתי את שי, ואם היא לא היתה מופיעה
בסדרה ההיא אז סביר להניח שלא הייתי פוגשת אותו בחיים אבל זה
לא אומר שיש לה שליטה על היחסים ביננו.

"זה היה רק לטובתך" היא חוזרת ואומרת כאילו שהיא באמת מתכוונת
לזה "אני רק רציתי להראות לך שהוא נבלה, שהוא לא נאמן לך..."
ואני חוזרת ושואלת את אותה שאלה שמהדהדת בראשי מאותו הרגע
שגיליתי שהיא זו ששלחה את הזונה הזאת לפתות את שי "למה? - למה
היית חייבת להרוס לי?"

את בטח חושבת שאת אמא נפלאה, שרק עזרת לבת הקטנה והתמימה להבין
את הגברים בעולם הזה, אבל את לא! את שומעת אותי? את לא! את רעה
וניבזית ואת לא יודעת לאהוב! כל מה שחשוב לך זה השם שלך רק שלא
יכתבו בעיתונים שהבת שלך יוצאת עם מישהו משכונה רעה, אוי באמת,
הרי זה תמיד סובב סביבך רק את, מה שאת רוצה ומה שאת עושה. פעם
אחת הייתי רוצה שזאת תיהיה אני באמצע העולם. נמאס לי להדחק
לשוליים בגלל כל התהילה שלך. אף פעם לא העריכו אותי בגלל מה
שאני, אפילו בבית ספר נתנו לי ציונים טובים רק בגלל שאני הבת
של... אוי אוי אוי הבת של... נכשלת! אסון לאומי! באמת טרגדיה!
אז אני מודה שכן, אהבתי את זה בהתחלה, אהבתי את המורים
שמתחנפים אליי ונותנים לי ציונים טובים רק בשביל שתתני לילדה
שלהם חתימה ביום ההורים הקרוב, אבל זה נמאס עליי מאד מהר.
בדיוק כמו הבובות הכי יפות והצעצועים הכי יקרים שחשבת שאני כל
כך אוהבת.

כסף לא היה חסר בבית, אף פעם, גם לא בתקופות הקשות שלך. את אבל
את יודעת מה? אני לא רוצה את זה! אני לא. פשוט לא.  אני רוצה
אמא. זה הכל- לא בקשה גדולה מידי. אמא. מישהי שתאהב אותי,
שתיהיה שם בשבילי כשאני בוכה, מישהי להעיר באמצע הלילה כשיש לי
חלום רע, מישהי שתיהיה אמא. מישהי שהיא לא את.