זוהי תפילתי בשביל לזעוק את נשמתי, בשביל ליפול מת לידך.
אלו חיי, שמוטים רפופים, יכולים להיגמר בשניה.
על עצמות לחיי, אני בוהה ונוגע.
על אבני החירות, אני דורך ונרדם (כמו כולם).
עם כל נשימה אני יותר שוקע, עם כל מיצמוץ אני נסגר ונשחק.
שרוי בבדידות, במחשבות ובפחד אנא תרד נא, שאני איתך.
לרחף ולשקוע, להתעופף ולרוץ, אני בורח מהכל, ואני שונא את
כולם.
נלחם בעצמי, במחשבות וברוח, מנסה לשנות, ונופל ונכשל.
אטום בקופסא ששוקעת בים, והלחץ גובר ואני כואב ונרדם.
על החושך והשקט, בתוך הצעק והרוח מתקדם ולא בורח,
שותק ולא נרדם.

                  (ואני חי, ואני אלוהי, ואני מדהים)

כי את הרוח אני בחיים לא אנצח, ואת המחשבות ואת עצמי.
נשאר תמוהה ונגוע, נשאר חתום ומופנם. ללכת מול אלוהים,
מול הגורל אל תוך הנפש, מול הגורל ועתיד לא מובן.
אטום בקופסא ששוקעת בים, והלחץ גובר ואני כואב ונרדם.
מופרד מהעולם, ונשאר בחוץ, בודד, ורק כואב ונרדם.