[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'פרי דירדן
/
אבודים

אריקה וגילנתל צעדו מתוסכלים יחד במערה החשוכה, אריקה החזיקה
את חרבה הגדולה בידה הימנית, המגן הקטן תלה על זרועה השמאלית
מחובר ברצועות כך שלא הייתה צריכה לאחוז בו, מה שהשאיר את ידה
השמאלית פנויה לאחוז בעששית, היא לבשה חולצת שריון העשויה
מטבעות ברזל השזורות אלו באלו שכיסתה את פלג גופה העליון,
מסביב למותניה הייתה חגורת עור עליה תלה הנדן שלה, אך אריקה
הייתה דרוכה ועצבנית מידי מכדי להחזיר לתוכו את חרבה, על ירכה
השמאלית נח לוח מתכת מעוקל, חתיכה משריון שאריקה לקחה מאחד
מאויביה לשעבר, הירך השנייה הייתה חשופה, חסרת הגנה, מתחת
לשריון לבשה אריקה חולצת בד ומכנס עור קצרצר, בגדים שאפשרו לה
תנועה חופשית כשהייתה נדרשת... לרגליה היו מגפי עור גבוהים
ורכים, במגף הימני היה חבוי פגיון קטן ויקר, מתנה שקיבלה מאביה
לפני שמת.. את אימה לא זכתה אריקה להכיר, היא גודלה ע"י אביה
שהיה שכיר חרב במקצועו, ממנו למדה את אומנות הלחימה בחרב, ממנו
שאבה את ההשארה לשאיפותיה ואת אופייה המחוספס והעצמאי. שיערה
היה ערמוני וכיאה לנערה מסוג זה תמיד נחשבה בכפר הולדתה
לפראית, חסרת חינוך ואף רעה לפעמים, גופה היה שרירי וחטוב, רחב
מעט משל נשים אופייניות אך עדיין נשי ומושך, פניה היו מעט
מלוכלכות ושיערה פרוע, אך כל מי שהביט בה תמיד נשבה ע"י יופייה
הפראי והלא מרוסן, עיניה החומות תמיד עטו מבט של התרסה עצמאית
והילוכה היה אצילי, היא הייתה בת אדם מרשימה.
גילנתל לעומתה היה אלף בעל גזרה דקיקה, שיער בלונדיני ארוך
שגבל בלבן, עיניים ירוקות מלוכסנות והילוך חינני, הוא היה גבוה
מרוב בני האדם, אך בעל גובה ממוצע יחסית לבני מינו, הוא עטה על
עצמו שריון עור גמיש, מתחתיו היו חולצה ומכנסי בד בגוונים
ירוק-חום טבעיים, לרגליו היו נעליים רכות שאפשרו תנועה חרישית
לגמרי, עורו הצחור של גילנתל היה מכוסה לגמרי למעט פניו
המשורטטות וכפות ידיו העדינות, סביב מותניו תלה נדן ובו חרב
ארוכה ודקה, אמנם קצרה יותר משל אריקה אך עדיין מרשימה
לכשעצמה, על כת החרב היו חרוטים סימנים מוזרים בשפה ארכנית
ומשונה והוא היה מעוטר באבני חן, בידו הימנית נחה קשת גדולה
וארוכה, מעוטרת וחיננית כמו כל דבר שיוצר בידי בעלי מקצוע
אלפים, בידו השניה נח חץ, גם הוא היה דרוך והיה יכול למתוח את
קשתו ולשגר את החץ בקורבן חסר מזל תוך שבריר שניה, על גבו תלתה
אשפה גדולה ובה נשארו בערך 7 חצים, שאר החצים שימשו אותו במהלך
היום המתיש שעבר על שניהם במערה החשוכה, לגילנתל לא נדרשה
העששית, בני מינו הם בעלי יכולת לראות בלילה טוב כמעט כביום,
אך אריקה נזקקה לה ועל אף שהאור העמום קצת הציק לו הוא לא אמר
דבר, הוא היה בן 50 , גיל צעיר יחסית לאלף ומראהו היה מראה
נערי בוגר. שלא כמו רוב האלפים, במיוחד לא בני גילו, בגילנתל
בערה תחושת סקרנות, תחושה שגרמה לו לעזוב את היערות ירוקי העד
של ארץ מולדתו ולצאת אל העולם הגדול חמוש רק בקשתו ובמיומנותו
המדהימה בשימוש בה, אפילו יחסית לבני עמו היה גילנתל צלף
מצטיין.
אריקה וגילנתל הכירו בדרכים, זה קרה במהלך מפגש חסר מזל שהיה
לאריקה עם טרול גדול ורעב, אריקה בדיוק חזרה מאחד ממסעותיה
לכיוון העיר קרנית' ושקיה היו מלאים בתכשיטים שאותם תמשכן
ותמכור כשתגיע, מאחר והמזון שארזה עמד להיגמר ולא היה מספיק לה
בדרכה לעיר היא החליטה לקצר דרך יער יוקשר הידוע לשמצה, זה היה
בסביבות הלילה השלישי כשאריקה התשושה מהליכה וחוסר שינה פגשה
באותו טרול, ירוק גדול ומכוער הוא חיכה שתתרחק מעט מהמדורה
שהקימה לה ואז זינק עליה, טפרים חדים כתער ננעצו בירכה העדינה
והשאירו צלקת שעד היום מכסה אריקה בעזרת חתיכת השריון, אריקה
בזריזות שלפה את חרבה ובתנועת מגל כרתה את ידו של הטרול
הרצחני, הטרול מוכה הטירוף המשיך להסתער בנשיכות ובטופרי ידו
השנייה, הטופר החליקה על שריונה של אריקה בלי לפצוע אותה אך
שיניו של הטרול ננעצו עמוק בכתפה, היא צעקה ודחפה את חרבה
הגדולה היישר אל תוך בטנו של הטרול, הטרול קפא לרגע ואז התמוטט
לקרקע חסר רוח חיים.
אריקה הפצועה חבשה את פצעיה בעזרת פיסת בד שקרעה מחולצתה
ומחוסר ברירה נרדמה ליד המדורה לא רחוק מגופתו של הטרול...
אריקה התעוררה למשמע צרחה מקפיאת דם שנשמעה מעליה, היא פתחה את
עיניה רק כדי לראות את הטרול עומד שלם ולא פצוע מעליה בתנוחה
מאיימת אך עם חץ תקוע בעינו השמאלית, כשבריר שניה לאחר מכן חץ
נוסף מצא את דרכו לגרונו של הטרול, חץ נוסף לחזה, חץ נוסף
לבטן... הטרול שוב התמוטט...
מאחד העצים, כמעט מבלי להשמיע קול, קפצה דמות ארוכה ודקיקה,
אריקה עדיין מטושטשת חשבה שהיא חולמת, מולה נעמד אלף יפה תואר
ואצילי, הוא חייך אליה  "היית צריכה לדעת שלטרולים יש יכולת
מחליאה להתחדש ולהירפא מפצעיהם, אפילו לאחר מותם" הוא דיבר
בשפתה שלה, אך במבטא אלפי כבד, היא נהמה והסתובבה אל גופתו של
הטרול, אפילו עכשיו היא יכלה לראות איך פצעיו מתחדשים להם
לאיטם, נסגרים סביב חציו של האלף, "הייתי יכולה להסתדר איתו,
הרגתי אותו פעם אחת והייתי הורגת אותו שוב" היא אמרה בטון
מרוגז מעט, עדיין כעוסה על העובדה שמישהו אחר הציל את חייה,
האלף רק חייך לעצמו, "שמי גילנתל" הוא אמר לאחר זמן מה, היא
הסתובבה אליו "אריקה" היא סיננה, גילנתל הציע לה את ידו במחווה
האופיינית לבני האדם, אריקה רק הביטה בו ולא אמרה דבר, "אז,
לאן מועדות פנייך אריקה?" הוא ניסה שוב להתחיל את השיחה, אריקה
שנרגעה מעט מכל מה שאירע החליטה שהאלף הזר בכל זאת הציל את
חייה והוא ראוי שתבטח בו "קרנית'" היא ענתה, "צירוף מקרים
מדהים!" ענה גילנתל בהתלהבות האלפית הנערית שלו, "לשם מועדות
פני גם כן", "כמה מפתיע.." פתחה אריקה "במיוחד בהתחשב בעובדה
שאין עיר אחרת ברדיוס של קילומטרים מכאן..", גילנתל חייך וחשף
שורה של שיניים לבנות כפנינה, "אני מניח שזה נכון" אמר והשפיל
מעט את מבטו.
שתיקה השתררה לאחר מכן, שתיקה שנשברה רק כשגילנתל שאל "אוכל
אולי להצטרף אלייך אריקה? היערות האלו יכולים להיות מקום מסוכן
לנווד בודד, עדיף לנוע ביחד וכך נוכל לצאת מכאן הרבה פחות
חבולים" אריקה כבר עמדה לסרב, היא לעולם לא הסכימה לאף אדם
להצטרף אליה במסעותיה, תמיד הייתה עצמאית לחלוטין ועצם המחשבה
של קבלת עזרה מאדם אחר נראתה לה כמבזה ומשפילה, אך היה משהו
באותו אלף יפה תואר שגרם לה להתמהמה, גילנתל, לאחר שלא קיבל
תשובה, השפיל את מבטו ואמר "אני מניח שאת צודקת, אינך מכירה
אותי ואינני מכיר אותך, אולי יהיה עדיף שנמשיך לבד בכל זאת"
הוא הסתובב והחל לפסוע לאיטו לעבר היער החשוך, "חכה!" צעקה
אריקה, משתוממת שהקול שנשמע בקע ממנה, "אתה יכול להישאר
גילתל..גילנל.....אלף" גילנתל הסתובב מופתע ושמח, "רק אל תנסה
שום דבר!" היא דיברה בקול עמוק וקשוח "העובדה שירית כמה חצים
בטרול מסכן עדיין לא מזכה אותך באמון שלי, נמשיך ביחד, מטעמי
נוחות, וכשנגיע לקרנית' דרכינו יפרדו" גילנתל הנהן בהסכמה
וחייך, "עכשיו כשהכל בסדר" הוא פתח שוב, "אנחנו ממש צריכים
לעשות משהו בנוגע לטרול הזה" הוא הצביע למטה ואריקה יכלה לראות
את הטרול מתחיל להתנועע מעט, "מהר אריקה, יש לך משהו דליק?"
הוא שאל בטון מזרז, "כן, יש לי שמן לעששית" היא ענתה באדישות,
גילנתל הושיט את ידו ואריקה מסרה לו בקבוקון קטן של שמן
שהוציאה מנרתיקה, גילנתל שפך את תכולת הבקבוק על הטרול , לקח
מקל בוער מהמדורה שהקימה אריקה והדליק את גופתו של הטרול,
הטרול נאבק והשתולל מעט אך לבסוף גווע, "הדרך היחידה להיפטר
מטרולים" אמר גילנתל בטון של מורה המסביר לילדונת קטנה איך
לקרוא או לכתוב, "היא לשרוף אותם לאפר או לשפוך עליהם חומצה,
בכל דרך אחרת הם שבים לחיים לאחר מספר שעות" אריקה הנהנה,
"ידעתי את זה..." היא לחשה לעצמה, גילנתל רק חייך...



אריקה הביטה בגילנתל במבט שהיה יכול לנקב חור בשריון ולשרוף
חור דרך העונד אותו "ידעתי שזה רעיון גרוע להיכנס לכאן!" היא
סיננה לעברו בכעס, לוחשת כדי לא להישמע, "אתה והרעיונות שלך,
כל המערה הזו שורצת באורקים!" גילנתל עדיין רגוע לחש לה חרש
"האם זו האריקה האמיצה שאני מכיר או שמא היה זה כישוף מרושע
שהחליף אותה בילדה הבכיינית שעומדת מולי?" אריקה נתנה בו מבט
רצחני וגילנתל החליט להיזהר, הוא המשיך "חוץ מזה, המדליון חייב
להיות כאן, נשאר רק עוד חדר אחד שלא בדקנו בו, הוא חייב להיות
כאן.." אריקה הביטה בו וכמעט צעקה, אך הצליחה לרסן את עצמה
ולחשה לו "חיסלנו במערה הזו כמעט חצי שבט של אורקים, ולדעתי,
לפי גודל המסדרון, מאחורי הדלת נמצא החצי השני!", גילנתל השיב
לה מבט רציני " אריקה, המדליון הזה הוא ההבדל בין שלום למלחמה,
אם נוכל להשיב את המדליון ולהוכיח שהיו אלה האורקים שרצחו את
ביתו של מלך אריגות ולא האיריליים אליהם נשלחה כשגרירה של רצון
טוב, נמנע מלחמה כוללת בין שני הצדדים ואת מותם של אלפי אנשים
הגונים וטובים" פניו של גילנתל השתנו וחיוך שובב עלה על פניו
"חוץ מזה חצי שבט אורקים זו לא בעיה, פשוט תפשטי את חולצת
השריון הכבדה והמסורבלת הזו ואת הבגדים המלוכלכים שמתחתיה
ובזמן שכל האורקים יהיו מהופנטים אוכל לקטול אותם אחד אחד באין
מפריע" גילנתל צחקק לעצמו אך ההבעה העליזה שעל פניו התחלפה
להבעת ייסורים כעבור רגע כשידה של אריקה הייתה קפוצה בין
רגליו, גילנתל נשך את שפתו ובמאמץ עילאי הצליח להימנע מלצעוק,
אריקה שלא רצתה להסתכן שיחררה בחוסר רצון את חלציו של גילנתל,
"לפי מה שאני מרגישה, יהיה עדיף שתוריד את המכנסיים, כך כל
האורקים ימותו מצחוק ולא נאלץ לקטול אותם בעצמנו..." אריקה
השיבה בכעס...

הם המשיכו במורד המסדרון בזהירות, צועדים חרש ולא מוציאים הגה,
עד שהגיעו לזוג דלתות ברזל גדולות וכבדות, עליהן היו חרוטים
סמלים ותחריטים לא מוכרים ואף מילים מוזרות שלא יכלו להבין,
להפתעתם ורבות למורת רוחם הדלת הייתה פתוחה וניתן היה לראות
אור לפידים עמום מבעד לחריץ,
"טוב, נראה שלא אזדקק לעששית שלי יותר" אמרה אריקה והניחה את
העששית לרצפה, "זה לא מוצא חן בעיני אריקה" אמר גילנתל וחשק
שיניים, "מי התינוק המגודל עכשיו?" אמרה אריקה וחייכה חיוך
עצבני, הדם עדיין זרם מהר בעורקיה הודות לעקיצה של גילנתל
ואריקה לא הייתה אחת שנרגעת בקלות, עדיין חוששת אך מלאת עוז
היא תפסה את אחת מדלתות הברזל ובכוח שלא יאמן פתחה אותה, בהנפה
כל כך חזקה שגרמה לדלת הכבדה להיחבט בקיר המערה וליצור צליל
רעם כה חזק שנשמע כאילו התפוצץ משהו בקרבת מקום.
אריקה וגילנתל זינקו לחדר מקווים לתפוס את היושבים בו לא
מוכנים והמומים בגלל הרעש, אולם המראה שנגלה להם היה רחוק ממה
שציפו לו..
החדר היה ענקי, גדול כמעט כמו כל המערה כולה, במרכז החדר נח כס
מלכות גדול ומכוער העשוי מעצמות וגולגלות, מסביב לו עמדו כ 20
אורקים זועמים, מעט המומים ומנערים את ראשיהם, מנסים להיפטר
מהצלצול הגבוה שבאוזניהם, כולם היו חמושים ועטו שריונות מסוגים
שונים, על הכס נגלה להם מראה מזוויע בהחלט, אורק גדול ומכוער
בהרבה משאר בני שבטו ישב עליו בנוחות, הוא עטה שריון שהורכב
מלוחות לוחות של מתכת, בדומה לקשקשים נתעבים של לטאה, בידיו
נחה חרב ענקית גדולה מידי לשימוש ביד אחת בשביל אדם רגיל, אך
אותו האורק אחז בה בידו הימנית ללא בעיה, בידו השמאלית נח מגן
עץ גדול משובץ בדוקרני מתכת, לצווארו היה מונח תליון זהוב
גדול, מעוטר באבני חן ומעוצב ברוב פאר והדר, האורק הגדול חייך
חיוך מדושן מאוזן לאוזן..
"המדליון!!" לחש גילנתל לאריקה, אריקה לא הגיבה, רק עמדה עם
חרבה שלופה מחשבת את הסיכויים, מחכה לראות איך המצב יתפתח...
"ן ישהק נקקמ קספקבאןמע טםו!" פתח האורק הגדול בשפה האורקית
המחליאה אותה לא הבינו "טםו ישהק בםצק איןד כשר, נוא מם' טםו
דיקךך פקרןדי!!!!"
הוא צחק ברשעות והצביע על השניים "לןךך
איקצ!!!!"
הוא צעק שוב, שאר האורקים החלו לצעוק בהתלהבות
והסתערו כולם על אריקה וגילנתל.

אריקה שהייתה שלווה עד עכשיו פתחה את פיה ושיחררה זעקת קרב משל
עצמה, היא הסתערה בעצמה על האורקים. ידו של גילנתל החלה לפעול
במהירות של ברק, חצים כוונו ונשלחו אל מטרותיהם, לפני שאריקה
יכלה להגיע אליהם שלושה כבר שכבו מתים עם חצים תקועים בגרונם
או בלבם, אריקה בלמה מהלומה של אורק זועם אך מגושם עם חרבה,
התכופפה כדי להתחמק מהנפת מגל של אורק אחר ונעצה את חרבה כלפי
מעלה משפדת אורק שלישי דרך השריון. גילנתל עתה נדרש להתמודד עם
בעיות משל עצמו, כ 6 אורקים הסתערו לכיוונו במבט רצחני ובצעקות
מקפיאות דם, גילנתל הספיק לחסל רק שלושה מהם לפני שמהלומת
הגרזן הראשונה פגעה בו, שברה את קשטו ופצעה את ידו השמאלית,
גילנתל זינק בזריזות אחורנית ושלף את חרבו, הוא נע בזריזות
מסחררת, מקפץ בחינניות, החרב שיחקה בידו כמו שוט, הוא הצליף
בעזרתה באחד האורקים, שורט אותו אך לא מסב הרבה נזק, נדמה היה
שהחרב הפכה להיות חלק מגופו, האורקים האחרים מעט מסוחררים ניסו
גם הם לתקוף, הפעם גילנתל הצליח לבלום אחת ממהלומותיהם ולהתחמק
מהאחרות, הוא זינק והתגלגל על הרצפה, נעמד מאחוריהם ובמהלומת
שיסוף חתך את ראשו של האורק הפצוע. אריקה לא נחלה הצלחות כה
רבות, אמנם חיסלה כבר שלושה אורקים אך נותרו עדיין שמונה
אורקים שכיתרו אותה ושלחו את חרבותיהם בו זמנית, דוקרים
ומשספים, אריקה הודתה לאלים ולמזלה הטוב שהחליטה לבזבז את כל
הונה על שריון חדש וטוב יותר מהשריון הקודם שהיה לה שכן אם לא
סיכוייה לשרוד היו גרועים בהחלט, היא חשקה שיניים ובצעה פעולת
הסחה עם חרבה, הסתערה על האורק שהיה ממש ממולה, אך ברגע האחרון
שינתה את כיוונה, קפצה ובעודה באוויר הנחיתה מהלומה מרסקת על
גולגלתו של האורק שהיה לידו, לא לקח לאורקים הרבה זמן כדי
להתארגן מחדש סביבה אך אריקה הייתה מנוסה מידי בשבילם ולמרות
שמידי פעם להביהם של האורקים מצאו את מטרתם וגופה של אריקה כבר
היה מוכתם מדם האורקים נפלו בזה אחר זה, גילנתל גם הוא נפצע,
אחד האורקים הצליח לשסף מעט את רגלו, מפחית בכך את זריזותו
המופלאה, גילנתל צלע במקצת אך לבסוף הצליח להתגבר על שני
האורקים הנותרים וניגש לעזור לאריקה, באותו הזמן נותרו רק
ארבעה אורקים מסביב לאריקה וביחד ידעו השניים לשלב את לחימתם
באופן מושלם, צופים זה את מהלכיה של זו ומתואמים ביניהם הם עד
מהרה בלבלו את האורקים וקטלו אותם ללא קושי...
אריקה וגילנתל הסתכלו זה בזו, גילנתל היה פצוע ברגלו ובידו,
הוא צלע מעט, אריקה הייתה זבת דם כולה אך עדיין בערה אש
בעיניה.
לפתע נשמע קול רועם "קמםועי!" מנהיג האורקים התרומם מכיסאו,
אוחז בחרבו האימתנית ומתקדם לעבר בני הזוג, "טםו צןעיא ישהק
גקכקשאקג איםדק 'רקשאביקג דקרהקמאד נוא טםו דיקךך מקהקר גקכקקא
צק!!!!"
הוא הסתער לעבר גילנתל, גילנתל התחמק בזריזות וחרבו
הכבדה של האורק הגדול פגעה רק באוויר, גילנתל התגלגל על הרצפה
ונעמד לרגליו, מחייך חצי חיוך אלפי, הוא הסתער לכיוון האורק,
שוכח מכאביו, שוכח מצליעתו, בזריזות מדהימה הוא קפץ אל מאחורי
האורק ופער חתך עמוק בגבו, האורק הגדול שאג בכאב והסתובב אל
גילנתל תוך הנפה אדירה של חרבו, גילנתל שהיה קרוב מידי אל
האורק ספג את כת חרבו האימתנית בראשו, הוא הועף מעצמת המכה
ופגע בקיר המערה, הוא ניסה לעמוד ולחזור לקרב אך הכל הפך שחור,
הוא התמוטט לרצפה, חסר הכרה...
"לאאאאאאאאאא!!!!" אריקה צעקה בעודה מסתערת בטירוף על האורק
המרושע, היא הניפה את חרבה ופערה חור בבטנו של האורק ההמום,
האורק הרים את ראשו והכה בה באגרופו בעוצמה כזו שגם היא נחבטה
בקיר, היא הייתה המומה מכך שהאורק עדיין עומד, הוא הסתער עליה,
חרבו הענקית מונפת לשמיים, הוא הנחית אותה לכיוון אריקה, אריקה
בלמה את ההנפה עם המגן, דבר שכמעט נקע את כתפה, המגן נשבר,
אריקה דקרה את האורק, בדיוק במרכז החזה, במהלומה חזקה כל כך
שעברה דרך לוחות השריון שלו, האורק ההמום הביט מטה וראה את
החרב נעוצה בתוכו, הוא רעד אבל נשאר עומד "ן שצ מםא גקג טקא"
הוא לחש והבל פיו מעורר החלחלה הגיע לנחיריה של אריקה, אריקה
מצידה סובבה את החרב בתוכו והורידה למטה, מבתרת את גופו, לפני
שהתמוטט הצליח האורק הנואש לשלוח מהלומת חרב אחרונה, אריקה,
שמגינה נשבר וידיה היו מאומצות בנעיצת החרב בגופו של האורק, לא
יכלה להתגונן, החרב של האורק חתכה אותה, משספת מאזור החזה ועד
הבטן, אמנם לא חודרת עמוק כל כך, האורק התמוטט, אריקה לקחה כמה
צעדים לכיוונו של גילנתל והתמוטטה גם היא...




גילנתל חזר להכרתו עם כאב ראש מפוצץ, הוא ראה את כל הגופות
מסביבו, ואף את גופתו של מנהיג האורקים, עדיין עוטה את התליון,
הוא התרומם, עדיין חסר שיווי משקל, כמעט נפל לקרקע, "אריקה?"
הוא צעק, תוהה שמא היא יצאה מהחדר, אולם לפתע הוא הבחין בה,
מוטלת שוכבת על הקרקע, הוא ירד לברכיו ובדק את צווארה, היא
עדיין נשמה, הוא סובב אותה לגבה וראה את הפצע הגדול שנפער
במורד גופה, הוא נשך את שפתיו, הפגיעה לא הייתה קטלנית אך אם
לא יטפל בה מהר הפצע עלול להזדהם ואריקה עלולה למות.
גילנתל הוריד מעל אריקה את חולצת השריון הקרועה וחתך גם את
חולצתה, חלק גופה העליון היה חשוף לגמרי, גילנתל הושיט יד
לנרתיקו והוציא משם פיסת בד קשורה וסגורה שעטפה משהו עגול, הוא
פתח את הבד ובפנים הייתה מעין משחה ירוקה חצי שקופה, גילנתל
החל למרוח את המשחה על פצעה של אריקה. אריקה צעקה מכאב
והתעוררה, עדיין חלשה מכדי לזוז גילנתל הרגיע אותה, "זו משחה
של בני עמי" אמר גילנתל בקול רגוע ושלו, "אני יודע שזה שורף,
אבל זו הדרך היחידה בה תוכלי להבריא מספיק מהר בתוך המערה
חשוכת האל הזו" אריקה הביטה בו מבלי להגיד דבר, רק לאחר מכן
הבינה שהיא שוכבת שם עירומה מולו, היא החלה להתנגד "אני לא
רוצה את המשחה שלך! ולא זקוקה לעזרתך, סוטה אלפי שכמותך" היא
ניסתה לקום אך ללא הצלחה, גילנתל גיחך, הוא הביט בה באהדה
וליטף את פניה ברוך, מרגיע, אריקה נמסה בכף ידו והביטה שוב
בפניו יפי התואר, "בסדר בסדר, רק תגמור עם זה מהר" גילנתל חייך
אליה והנהן, הוא המשיך למרוח את המשחה בעדינות לאורך כל החתך
שעל גופה, מהחזה ועד הבטן, לבסוף אמר "זהו, עתה רק דרוש לך
זמן, המשכה הזו מכילה את קסמם של בני עמי בתוכה ואת קסמה של
האדמה, היא עובדת מהר מאוד" אריקה עצמה את עיניה ונחה על גבה,
גילנתל התרומם והלך לכיוון הדלת, הוא חסם אותה בעזרת נשקיהם של
האורקים המתים, הוא חזר אל אריקה, "חסמתי את הדלת ליתר ביטחון,
המערה הזו עדיין לא ריקה מרוע ואת עדיין לא בשום מצב להלחם"
אריקה פתחה את עיניה, גילנתל הרים את ראשה והניח אותו מתחת לכף
ידו, הוא ישב לצידה, מביט בה בהערצה מוחלטת, כל אותם רגשות
שהיו חבויים בו מהרגע שעיניו נחו על אריקה לראשונה החלו לעלות
אל פני השטח, פניו החיוורות הסמיקו מעט, אריקה יכלה לשים לב
לזה, עדיין מעט מטושטשת היא חייכה אליו, חושפת משהו שהיה חבוי
בה כל אותו הזמן. גילנתל היה הראשון שנכנע, הוא התכופף אליה
בגמישות אלפית אופיינית, שפתיו הדקות והמעוצבות נצמדו לשפתיה
שלה, הוא נשק לה בעדינות וברכות מוצץ כל שפה בנפרד, מלטף
בעדינות את שפתיה בעזרת שפתיו... ואז שיחרר.
הנשיקה הציתה בשניהם אש ישנה, אריקה לא אחרה להצטרף, ידיה
נשלחו סביב גילנתל מחבקות ומלטפות, מצמידות אותו אליה ואל
שפתיה הרעבות.
שניהם שכחו את פציעותיהם, את הכאב, את המערה המסוכנת השורצת
באורקים, כל עולמם הצטמצם לאותו חדר חסום, לאותו החיבוק, לאותה
קירבה, לאותם רגשות שרחשו כלואים בתוכם ועתה השתחררו בהתפרצות
אדירה. ידיו של גילנתל נשלחו אליה, מסיירות על כל גופה,
מלטפות, נוגעות, חשות כל קימור ועיקול של גופה החטוב, אריקה
נאנחה בקול עדין, ידיה נשלחו אל שיערו הבלונדיני-לבן הארוך היא
משכה אותו אליה, הורידה אותו לרצפה, הוא שיתף פעולה, נכנע
לכוחה ותשוקתה של הלוחמת היפיפייה ששכבה לצדו, כפות ידיו
הפרושות חדרו אל מתחת למכנסי העור הקצרים שלבשה, אצבעותיו
הזריזות והארוכות תרו את כל אגנה, מלטפות ומדגדגות, ממפות אותה
עד הפרט האחרון. גילנתל יכל להרגיש את שיער הערווה הדק שלה, את
הגבעה הרטובה שלה, את ירכיה שהלכו ונפרדו זו מזו לפיסוק, הוא
נשך את שפתו ומשך את המכנס מטה אל רגליה, מפשיט ומלטף בו זמנית
מחליק על רגליה הארוכות של אריקה עד שהמכנס ירד לגמרי.
אריקה הייתה שכובה על גבה, גילנתל היה לרגליה, היא הייתה חשופה
לגמרי, עירומה פרט לחולצתה הקרועה שעדיין תלתה עליה כמו אפודה
פתוחה, גילנתל שטף אותה במבטו ועצם את עיניו התשוקה בערה בו
ודמו רתח, הוא התכופף ונשק לכפות רגליה של אריקה, ליטף אותן,
עיסה אותן בעזרת לשונו, אריקה יכלה רק להיאנח וללחוש "בוא...",
גילנתל החל לטפס מעלה לשונו הארוכה נגררת-מחליקה לאורך רגליה,
קרסוליה וירכיה העבות אך חטובות של אריקה, עולה מעלה אל אגנה
ובטנה השטוחה והשרירית, מעלה אל זוג הגבעות העסיסיות שהיו
שדיה, מסתובבת סביב הפטמות הוורודות והזקורות שלה, עוטפות
אותן. גילנתל פער את פיו ולקח את שדה של אריקה עמוק לתוכו,
מוצץ, ספק טורף, את בשרה הרך, העדין, שיערו החלק נח פרוע על
חזה ופניה, מלטף במגע של משי עדין, ידיו המיומנות פעלו באופן
שנראה עצמאי לחלוטין, ידו השמאלית עיסתה בעדינות את שדה הימני,
מוחצת ולשה ללא הרף, האגודל מידי פעם מחליק על הפטמה הזקורה,
מעביר בגופה של אריקה צמרמורת, ידו הימנית החליקה מטה וליטפה
את ביטנה בתנועות מעגליות ואוהבות.
אריקה מעולם לא יכלה להתאפק, אהבה לפעול, אהבה את הכל בדרכה
שלה, אחת מידיה החזקות תפסו את גילנתל בשיערו שוב, היא משכה
אותו, הוא הפסיק למצוץ ולינוק אותה ושחרר, היא הרימה את ראשו
והורידה אותו מול פניה, היא נישקה אותו נשיקה פראית, נושכת
מלקקת ומוצצת היא איימה לטרוף את שפתיו, לשונה חדרה עמוק לתוך
פיו, מכניעה במהירות את לשונו שלו וכובשת את חלל פיו, ידיו של
גילנתל לא הפסיקו ללטף את גופה של אריקה, ידיה של אריקה כעת
היה עסוקות במשהו אחר לגמרי, היא התירה את הסוגרים של שריונו
של גילנתל, שלמרות ואפשר גמישות מקסימלית, עדיין הפריע לדברים
אחרים, לאחר ששריונו ירד החלה אריקה לקרוע לגזרים את חולצתו,
משנפטרה גם מחולצתו הצמידה אותו אליה לעוד נשיקה רעבתנית ומלאת
תשוקה, בו זמנית ידה הימנית חדרה אל מתחת למכנסיו של גילנתל,
ותפסה את זקפתו בידה החזקה. גילנתל גנח בעדינות, דבר שרק גרם
לאריקה לאחוז בו חזק יותר, להניע את ידה קדימה ואחורה, גילנתל
קבר את פניו בעיקול צווארה של אריקה, שפתיו ופיו ליקקו ומצצו
אותו, אך גרונו עדיין גנח באופן חסר שליטה, אריקה החלה לגנוח
גם כן, לשונו של גילנתל נעה בזריזות ומיומנות, החמימות של פיו
העבירה בגופה זרמים, רעדים שלא יכלה להשתלט עליהם, תנועותיה
הפכו גסות יותר חזקות יותר, ידה החלה להכאיב לגילנתל, הוא גנח
בחוזקה אך אריקה לא הפסיקה, לבסוף גילנתל נשך בעדינות את עור
צווארה הרך של אריקה. היא צעקה ושיחררה את אחיזתה, הרימה את
ראשו מהשיער שוב והביטה עמוק לתוך עיניו, גילנתל יכל לראות
בתוך עיניה מין אש יוקדת, הדבר קצת הפחיד אותו, אך לפני שיכל
לפתוך את פיו בכדי להגיד משהו פיה של אריקה כבר סגר סביב
צווארו, בהתחלה מצצה וליקקה בחוזקה, לאחר מכן גם שיניה הצטרפו,
גילנתל גנח ונאנק אך הצליח להימנע מלצעוק, תשוקתה של אריקה
כמעט וגרמה לה לאבד שליטה, אך היא הצליחה לרסן את עצמה. כל
אותו הזמן ידיה של אריקה עבדו במרץ, היא הפשילה את מכנסיו של
גילנתל ועזרה לו להיפטר מהם, עתה שניהם היו עירומים לגמרי. פיה
הפסיק לנשוך ולמצוץ את עור צווארו הצחור של גילנתל, היא נסוגה
לרגע כדי להביט בסימן שהשאירה עליו, כל כך בולט וגדול על עורו
הלבן כשלג, היא התקרבה שוב לוחשת בעדינות לאוזנו המחודדת "אני
רוצה אותך אלף, רוצה אותך בתוכי...עכשיו...", גילנתל הביט בה,
מחייך את חצי-החיוך השובב שלו, הוא הנהן ואריקה עצמה את עיניה,
אך היא הופתעה כשבמקום החדירה העמוקה לה ציפתה הרגישה את גופו
של גילנתל נסוג אחורה, את שיערו מלטף במורד גופה, כשפתחה את
עיניה והביטה מטה יכלה לראות את ראשו של גילנתל בין ירכיה
החטובות, אפוף כולו בשיערו, מביט בה בתשוקה וצולל מטה...
גילנתל נשק ראשית לגבעה הנפוחה של אריקה, שפתיו חשו בחמימות
שלה וברטיבות המתוקה, שיער הערווה שלה דגדג את קצה אפו והוא
חייך לעצמו בין רגליה, שפתיו נצמדו לשפתיה החיצוניות, מוצצות
בעדינות, מלטפות, לשונו הציצה החוצה מבין שפתיו ופילחה את
השפתיים הנפוחות, חודרת לתוך גופה השרירי, גופה של אריקה החל
לנוע, גבה התקמר והחזה שלה הורם, ידיה החלו מלטפות את השדיים
המלאים והפטמות הזקורות, היא החלה לגנוח וגרונה הפיק צלילים
עמוקים ומלאי תשוקה. גילנתל המשיך להצליף בשפתיים הפנימיות
בעזרת לשונו, להצליף ואז ללטף, להרגיע, הוא המשיך במשחק השובב
בזמן שידיו ליטפו את ירכיה של אריקה בעדינות מגיעות אפילו עד
ישבניה הרכים. גילנתל המשיך ללקק בתוך גופה של אריקה, חודר
עמוק יותר ויותר, לשונו הארוכה והמיומנת כבר נמתחה לכל אורכה
ונמצאה עמוק בתוך גופה של אריקה, מסתחררת ומתגלגלת, חוקרת את
החלל, כמו מערה חשוכה ורטובה, לוגמת מעט מהנקטר המתוק שהפיקה
אריקה. אריקה כבר החלה לאבד את השליטה, גניחותיה הפכו קולניות
יותר ויותר, ירכיה העבות והחזקות נסגרו סביב פניו של גילנתל,
מאיימות למחוץ את ראשו בכוחה הרב, גילנתל לא הפסיק ללטף את
הירכיים החטובות, בהתחלה הרגיש תחושה של מעין חנק, אבל אם
התאמץ יכל לנשום בחופשיות, עתה לכל נשימה היה את ריחה העמוק של
אריקה, ריח ששיגע אותו, שאיים להרוס לגמרי את השליטה העצמית
שבה כה הצטיין. לשונו החלה לחפש את הכפתור הרגיש בגופה של
אריקה, ומשמצאה את הדגדגן הנפוח שלה החלה להצליף ולדקור אותו,
בעדינות בהתחלה אבל אחר כך הלקיקות הפכו לארוכות וחזקות,
מלקקות אותה מהבסיס ועד הקצה, עם כל הלשון, עם קצת לחץ, אריקה
כבר לא יכלה יותר גילנתל חשב ששמע בגניחות-צעקות שלה את המילים
"עוד" ו "חזק יותר" אבל הצלילים היו כל כך עמוקים ומלאי תשוקה
שגילנתל לא יכל היה להיות בטוח, ידיו של גילנתל עד לאותה עת לא
הפסיקו ללטף את ירכיה וישבנה של אריקה, עתה יד אחת נעה אל
אגנה, אריקה הרגישה את אצבעו הארוכה של גילנתל מפלחת את שפתיה
החיצוניות וחודרת לתוך גופה, היא נשכה את שפתיה והחלה להרים
ולהוריד את האגן כמתוך אינסטינקט, גילנתל החדיר לתוכה אצבע
נוספת והחל לדחוף ולמשוך אותן מתוכה, לשונו לא הפסיקה ללקק את
הדגדגן, מידי פעם נעזרת בשפתיו בשביל אפקט של מציצה, אריקה
המשיכה ללטף את שדיה ולהעלות ולהוריד את אגנה, היא צבטה את
פטמותיה מתוך ניסיון להחזיר את עצמה לחושים דרך כאב, אך ללא
הועיל, ידו השניה של גילנתל כבר פילחה את פלחי ישבנה ואצבעו
כבר החלה ללטף ולהרגיע את פי הטבעת שלה, לאט לאט אריקה הרגישה
את עצמה מפולחת גם מאחור, בעוד אצבעו של גילנתל כובשת לאיטה את
החור הצר וההדוק שלה, בועלת אותה, אריקה לא יכלה יותר, הגניחות
שלה כבר הפכו לגמרי לצעקות, ידיה החזקות נשלחו מטה אל ראשו של
גילנתל, מוחצות אותו אל אגנה, גם ירכיה מחצו את פניו, גילנתל
החזיק מעמד ולא הפסיק ללקק, אצבעותיו לא הפסיקו את פעולתן ורק
הגבירו את הקצב, הוא יכל להרגיש את כל גופה של אריקה מתכווץ,
את שריריה מתקשים... היא גמרה בצעקה אדירה, ידיה וירכיה הפעילו
עליו לחץ כה רב שהוא עמד להתעלף, המיצים שלה זרמו וגילנתל ליקק
אותם בשקיקה, בולע אותם במהירות. האורגזמה נמשכה לזמן שנראה
לאריקה וגילנתל כמו נצח, אך לבסוף גופה של אריקה נרגע, צעקותיה
שכחו והחדר נמלא במעין שלווה שכזו, גילנתל המשיך ללקק בעדינות,
מנקה את אריקה משארית הרטיבות שלה, אצבעותיו נמשכו ויצאו ממנה
והוא הרים אליה מבט מבין רגליה, אריקה הביטה באהבה בפניו
הרטובות מנוזליה ומשכה אותו אליה, הם נשכבו מחובקים, מתנשמים
ומתנשפים, מתנשקים לסירוגין, מביטים זה לתוך עיניה של זו, במבט
אוהב.
גילנתל קירב את שפתיו לאוזניה של אריקה, הוא התכוון ללחוש לה
משהו, לאריקה, כנראה, היו תוכניות אחרות, היא הסתובבה ונשכבה
מעליו, מורידה את ידיו לרצפה, מכניעה אותו, היא התיישבה עליו
מפוסקת והזדקפה, היא התרוממה מעט והכניסה את גילנתל, כה קשה
וארוך, לתוכה, כל אותו הזמן לא ניתקו את מבטם זה מזו, גילנתל
חייך לעצמו כשראה שהמשחה עבדה ופצעה של אריקה היה בקושי צלקת,
הוא נשאר שכוב כשידיו מעליו בתנוחת הכנעה, ידיה של אריקה נשלחו
מטה ללטף את החזה שלו, היא הביטה בו מלמעלה, שיערו מקיף את
ראשו על הרצפה, כמו שמש המאירה אליה מלמטה, מביטה בה במבט
אוהב, אריקה הזדקפה, מלטפת את צווארה ושיערה שלה, גילנתל הביט
בה, גופה החטוב והשרירי, שדיה המלאים ופטמותיה הזקורות, פניה
היפיפיות מלאות ההתרסה, היא נראתה לו כאלה שירדה אליו
מהפנתאון, ידיו נשלחו ללא שליטה אל החזה שלה, מעסה ומלטף אותה
בזמן שהניעה את אגנה קדימה ואחורה, יורדות מטה אל בטנה, אל
ירכיה, לא מפסיקות ללטף בעדינות, ידיו של גילנתל אחזו בישבנה
של אריקה, מנסות לגרום לה להאיץ , מנסות לגרום לתנועותיה להפוך
חזקות יותר, אך אריקה לקחה את ידיו והניחה אותן שוב על שדיה,
היא עדיין לא גמרה להשתעשע...
אריקה החליקה אצבע אחת לתוך פיה ומצצה אותה כשמבט סקסי ושובב
על פניה, אז הורידה אותה, כותבת את שמה על חזהו של גילנתל,
נושפת רוח קרירה, גורמת לו להצטמרר, גילנתל הביט בה במבט
מתחנן, היא חייכה אליו והשחילה את האצבע לתוך פיו, מפלחת את
שפתיו העדינות ומשחקת בלשונו, פניו המשורטטות ויפות התואר
קיבלו הבעה משונה בעודו מוצץ את אצבעה של אריקה באהבה, מבטו
עדיין לא ניתק ממבטה, שניהם היו מהופנטים לרגע, קפואים...
ואז התשוקה השתלתה שוב על אריקה, תנועותיה הפכו לקצובות יותר,
למהירות יותר, אצבעה יצאה מפיו של גילנתל וחזרה לפיה שלה, היא
הכניסה אותה לאחר מכן שוב לפיו של גילנתל וחוזר חלילה.
הפעם אריקה הניחה לגילנתל להניח את ידיו על ישבנה, הוא ליטף
ועיסה את הישבן המתוק שלה ובו זמנית ניסה לדחוף אותה אליו חזק
יותר, לגרום לתנועותיה להיות מהירות יותר, אריקה החליטה לתת לו
מה שהוא כה רוצה, ואף יותר, אגנה של אריקה החל לנוע במהירות
ועוצמה כזו שגילנתל כולו נע קדימה ואחורה בשכבו על הרצפה, הוא
גנח והיא גנחה גם כן, קולותיהם התערבבו זה בזה ויצרו הרמוניה
מיוחדת של תשוקה, ידיו של גילנתל כבר לא היו דרושות על ישבנה
וירכיה של אריקה, הוא הרים אותן והחל לעסות בעדינות את שדיה,
לדגדג אותה בשובבות ומידי פעם לצבוט את פטמותיה, דבר שהטריף את
אריקה לגמרי, היא דחפה את אגנה קדימה ואחורה בכל כוחה, ירכיה
שוב התכווצו, מוחצות את צדי גופו של גילנתל, ידיה לקחו את ידיו
העדינות ושילבו בהן אצבעות, אריקה נעזרה בו לתמיכה, גילנתל חש
את החום והרטיבות של אריקה מסביבו, הרגיש את נוזליה יורדים
במורד זקפתו ומרטיבים את אגנו, תנועותיה המהירות והחזקות
והחיכוך בתוך גופה של אריקה גרמו לעיניו להתגלגל מעלה
בארובותיהן, אריקה חייכה אליו והמשיכה, ללא הרף, שניהם גנחו,
שניהם היו קרובים, קולותיהם היו חזקים, והשתלבו ביחד באופן כה
מושלם שעוצמתם גברה, אריקה וגילנתל עצמו את עיניהם, הם היו
כחוט השערה מאורגזמה משותפת כשלפתע פתאום הדלת נפרצה ונפלה
מציריה בקול רעם גדול שהדהד בחדר.
אריקה התרוממה בין רגע וזינקה לחרבה הגדולה, הרימה אותה מהרצפה
ושלחה מבט לגילנתל, גם הוא היה עם חרבו בידו לאחר שתגלגל
בזריזות, אך עדיין לא הספיק לקום, עדיין קשה וחם ומאוד מאוד
מתוסכל...
לחדר נכנסו כ 15 אורקים שכנראה ולא ידעו שמנהיגם נהרג, הם
הביטו באריקה ובגילנתל ואז זה בזה וצחקו ברשעות, אחד מהם שנראה
כבעל ששרה בין החבורה הקטנה צעק להם "א'קמאט פןבקד םכ דןךהקר
אם 'יםקהקר נרןמעד צק יןד בםבל!!!"
האורקים נענו בקול שאגה
והסתערו על הזוג העירום, למרות שהפעם הרוב לכיוונו של גילנתל,
אותו האורק שצעק ועוד ארבעה נוספים התקדמו לאיטם לכיוונה של
אריקה מחייכים ברשעות, אחד האורקים נתן בה מבט מלא זימה "ן שצ
עםןמע אם קמעםט טםור נםגט, ן איןמל ש 'יםרק ךןק טםו בשמ ישמגךק
שךך םכ וד"
הוא אמר לה בשפתו הדוחה.
אריקה הציצה בגילנתל, נראה כי הוא הסתדר לא רע עם האורקים, 4
כבר שכבו מתים לרגליו והגופות רק המשיכו להיערם, היא השיבה את
מבטה לאורקים שעמדו מולה כעת, הם חייכו והתקדמו אליה לאיטם,
החיוך שלהם לא נמשך זמן רב...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם שר התרבות
המדע והספורט
מתקשר אני לא
בבית!





בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/4/02 16:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'פרי דירדן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה