ישבתי שעות בוהה בדמותך שהתרחקה
לא שראיתיך ממש אבל הדמיון עשה,
לגמתי מבלי משים את הקפה עם הבוץ.
רציתי לומר לך, אל תתני לדמעה לפרוץ.

אם לא די שדמותי בך נצרבה לעולם,
שהבדידות שתוקפת לפתע גורמת אשם,
שמחשבות של תשוקה מעוררות חטא,
שאנחנו יודעים שהלב יצרוב ויצבוט.

רק להביט בשעון ובלוח ולקוות
שהמחוג ידלג על כמה ימים ושעות,
ולפתע דמותך תבוא לקראתי
מבטיח לך שתחושי את הלמות לבי.

אז בבוא השעה יחד, נהיה לאחד
סחרחורת תאחז ותסלק לה בדד
אשרג לגופך בכמיהה את מהותי
אז  תאמרי לי, שלי, אתה בתוכי.