לפעמים אני צופה לעצמי סוף מר.
איש קמוט
שפתיו מקובעות בעווית
לחייו נפולות משני צידי הסנטר
ועיניו
עיני נער רעב.
איש שכבר הרבה עשורים
לא ידע רוך.
שכל העולם עבר לידו
ולא בו.
אני יושב על ספסל ביום שמש נאה
וקר לי.
קולות של ילדים משחקים
כאילו מעבר לרחוב
ואני עטוף מעיל
וריח טחב
ולא נזכר בשום דבר שמח.
לפעמים אני פוחד
שזו נבואה שתגשים את עצמה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.