אז עוד מעט אני מתגייס לצבא ואל תשאלו אותי למה כי אני עדיין
מעורפל בעצמי אני מרגיש שאני צריך לתרום כמה שיותר למרות רגשות
החוסר זיקה שלי לעם היהודי!
עוד מעט מלחמה וחבר שלי שקבעתי לבלות איתו לא חוזר כי שי
כוננות, קיבינימט, שרון אומר לי "בקרוב אצלך!".
הדיכאון של הפיגועים מגיע לכולם ירצו או לא ירצו, וכנגד לכל
ההצהרות של אבא שלי נסעתי שלשום לת"א למקום אולי הכי מיועד
לפיגועים - הדיזינגוף סנטר! אבל זה לא זה, אני לא יכול לצאת
חופשי, מאבטחים בכל מקום והרגשת בית כלא וחוסר חופשיות, כן פרט
מוגבל בפני עצמו!
טוב בקיצור מה שרשמתי אפשר לסכם במילה אחת - חושך! ואי אפשר
לדעת אם ומתי יגמר.
אז אני מאמין שכל אחד מוצא את הנקודת אור שלו את האושר הפרטי
שלו! אני מצאתי!
לאושר שלי קוראים נתלי! הנשמה הטהורה שלי! אותה אחת שכל זמן
שאני רואה אותה, מחבק אותה, מנשק אותה אני שוכח מכל הזבל
שבעולם! פתאום אני מרגיש טוב אני מרגיש שכאילו אין בעיות אין
פיגועים אין מלחמה, פתתי, דבילי, אבל אמיתי! לפחות אני מודע
לנאיביות שלי!
אז כולם יגידו לי שאני מטומטם כי היא בסה"כ בת 14 אבל אני באמת
באמת אוהב אותה ואני מאמין שאין גיל לאהבה. אז אולי יש פערים
ובעיות אבל החלטנו שמתגברים עליהם, זה באמת שווה את זה!
אז כולכם תקפצו לי! אני את האור שלי מצאתי! נתלי I LOVE U