ימים שכאלו חולפים מעל ראשם
דיכאון מתגנב אל כל לב באשר הוא לב
פוגם בכל אושר דל הנקרה פתע בדרכם
המתרסק אל חומות סיניות ארוכות של כאב

את מכירה את הליריות המשתפכת שבו
שאין לה כל גבול למעט גבולות אותם היא ממיסה
בהתכוננותה אל ליבה של אשה - נערה
שזה לא מכבר הגיעה לפרקה

את נשמרת בתוכי כרכרה השועטת רתומה לסוסי זהב
מסביבך אנשי ביצה קטנים וחרוצים
הוא לא יודע אם מגן הוא לך או צריח שתוקף עכשיו
הוא לא יודע מהי מטרת המלחמה

למרות ניחוחות של בושם עדין המגיעים אל אפו ממרחק
זה לא הזמן לכיבוש לבבה של אשה ענוגה
זו העת לאחוז בחרב ולעטות שריון
ולתרועת חצוצרה להסתער למלחמה

ימים נוראים