|
ימים שכאלו חולפים מעל ראשם
דיכאון מתגנב אל כל לב באשר הוא לב
פוגם בכל אושר דל הנקרה פתע בדרכם
המתרסק אל חומות סיניות ארוכות של כאב
את מכירה את הליריות המשתפכת שבו
שאין לה כל גבול למעט גבולות אותם היא ממיסה
בהתכוננותה אל ליבה של אשה - נערה
שזה לא מכבר הגיעה לפרקה
את נשמרת בתוכי כרכרה השועטת רתומה לסוסי זהב
מסביבך אנשי ביצה קטנים וחרוצים
הוא לא יודע אם מגן הוא לך או צריח שתוקף עכשיו
הוא לא יודע מהי מטרת המלחמה
למרות ניחוחות של בושם עדין המגיעים אל אפו ממרחק
זה לא הזמן לכיבוש לבבה של אשה ענוגה
זו העת לאחוז בחרב ולעטות שריון
ולתרועת חצוצרה להסתער למלחמה
ימים נוראים |
|
|
אתמול חברה שלי
הלחיצה אותי,
ככה אחרי הזיון
אנחנו מחובקים
יחד, ולא יודע
למה האווירה
התאימה והקראתי
לה שיר שכתבתי,
לא משהוא גדול
ככה ארבע שורות,
ואז משום מקום
אני רואה דמעה
זולגת לה על
הלחי, שאלתי מה
קרה והיא אמרה
לי שממש עכשיו
היא נורא מתרגשת
כי אני מזכיר לה
את אבא שלה, מה
אני אמור להסיק
מזה שגם לאבא
שלה יש זין
קטן?
עמוס מהמוסד
בתור לקליניקה
און. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.