בשעה הייעודה נבלעתי בתוך גרוטאת הברזל המגושמת. אף על פי שזר
הייתי בארץ זו,לא נזקקתי לשום תעודות או אישורי כניסה מיוחדים
לגרוטאת הברזל שפניה דמו ל פניה של מפלצת בעלת זוג עיניים
חסרות מבע.מתוך גרוטאה זו הייתי אמור להגן על מי שביני לבינם
פעורה היתה תהום עמוקה מזה יובלות בשנים. עובדה זו לא שינתה
מאומה,משום שמתוקף שם תואר משותף ומיני חוזים והסכמים,ידוע
ונתון היה שמקומי הוא שם.בתוך גרוטאת הברזל.שום תהום ושום
תירוצים.

התמקמתי לאיטי בגרוטאתי (נכונו לי עוד שעות רבות בקרבה) ולאחר
סידורים שונים ומשונים שלפתי מכיסי את סיפרי המוצנע היטב
והתחלתי קורא.ברדיו התנגנו להם שלושת הצפצופים המוכרים
ואחריהם"השעה 16:00 והרי החדשות מפי.." חשבתי לעצמי שחדשות הן
פולחן לאומי חולני לספור מידי שעה את הרוגי היום בתאונות
דרכים,התרסקויות מטוסים,תקריות צבאיות ,הפיכות שלטוניות מגיפות
המוניות.
ככה חשבתי לעצמי והמשכתי לקרוא.

משהו הפך בי.רגש אחריות מודחק או אולי חינוך שלא נאבקתי בו די
לא הניחו לי לשכוח את משימתי המקורית. מידי פעם זרקתי מבטים
רבי משמעות אל הסבך שבסביבותיי שם הסתתרו,כך סופר לי, אויביי
חסרי הרחמים. הם חשבו בוודאי שמאחר ושקעתי בריאה לא אשית ליבי
אל מתקפתם המתוכננת אך אני הרמתי ראשי במפתיע. עשיתי זאת תמיד
בזמנים לא קבועים (תמיד באמצע מילה או משפט ואף פעם לא בתחילת
עמוד או בסופו) וסיכלתי את מזימותיהם הנלוזות.מודע הייתי
לעובדה כי פרק הזמן המת בשעת הרפרוף בין עמוד לעמוד הינו קריטי
ומזמן שאננות היכולה לגרום לאסון.נקטתי בכל אמצעי הזהירות.

בשלב מסויים נמאס עליי כפל המודעות ןמצאתי את עצמי זועק אל
אויביי האכזריים:"לא משחקים ,שברו את הכלים.אתם יודעים איפה
אני ואני לא יודע איפה אתם.זה לא פייר!". "ככה זה במלחמה "
השיב לי קול שלא הצלחתי לזהות את מקורו "וחוצמזה,רק כדי
להזכיר,אנחנו אלו שנדפקים פה בדרך כלל.מצטערים" הסכמתי עם קול
ולא ולא שבתי להטריד עוד את חורשי המזימות המחופרים מעבר
למינימום הדרוש.

שעת ערביים ירדה על גרוטאתי ואני נאבקתי בעיניי שסירבו לקרוא
מחמת האור הקלוש. הסטתי את מבטי אל השמש השוקעת ואז חזיתי במה
שדמה בעיניי לסוף העולם.אור אדום מסנוור שטף את הארץ כולה ונסך
בי ערפול חושים ותחושת אינות נוראה.
באורו המרצד של הפנס קראתי את הכתובת המרוססת על מגדל המיים:
"ושבו בנים לגבולם" נזכרתי בך שוכבת עליי עירומה ואומרת בפנים
חתומות :"יש לי תחושה שכל זה צריך להיגמר".

ןאז נשמעה הירייה . בחדשות של 20:00 כבר הייתי ספור.