ושוב מצאתי את עצמי יושב לילות על גבי לילות, שעות על גבי שעות
ליד הקופסא.
מנסה לקבל השראה, מנסה לבטאות את עצמי, להוציא משהו החוצה
וכלום לא היה יוצא, כאילו הכל היה ריק בתוכי.
כאילו לא היה מה להוציא.
וחשבתי מה השתנה מהתקופה ההיא שישבתי והידיים היו כאילו מנגנות
על המקלדת את המילים, ומסתבר שהדבר היחיד שהשתנה זה שאת כבר לא
לידי,
ואני עדיין חושב על זה, אבל מייחס לזה הרבה פחות משמעות.
אני יודע שזה שאנחנו כבר לא ביחד עושה לי רק טוב אבל עדיין
מתגעגע





אוחחחח לו רק שוב תהייה לי וודקה!