שלוש מאות שבעים וחמישה שקלים ושלושים אגורות.

יש לך כרטיס מועדון אדוני ?"
אמרה בעיניה הטובות והסובלניות, הקופה תקצקה את חשבונית המס,
ואחריה יצא שובר קופון קטן.
פני הקופאית שבסופר נבעתו לנוכח תוכן השובר :
"הנך זכאי לדפוק את הקופאית, תודה שקנית סופרסל"
"לאאאאאאא" רעדה נפחדת, "בבקשה לאאאא" התחננה והזעיקה באנטרקום
את מנהל הסניף.
הלה הגיע דידקטי מנסה להתווכח עימי:
"אדוני תבין- זו טעות, אי אפשר..."
אבל מהר מאוד הבהרתי לו שאני לא פרייאר:
"זה בדיוק כמו שמצויינים על אריזה שני מחירים, המחיר הנמוך
קובע בקיצור (סיכמתי) מה שכתוב- כתוב !"
מנהל הסניף שראה במשרתו שליחות, התחלחל בצמרמורת לנוכח מחשבה
על כתבה במקומון חובב פרובוקציות שכותרתה: "בסופרסל מבטיחים
ולא מקיימים" .
"הלקוח תמיד צודק, לאריסה, יאללה תתכופפי", אחז בשערותיה וגרר
אותה על הדלפק, רומז לי באדיבות שצוות הסופרסל לשירותי.
טפסתי וזיינתי אותה מאחורה כשברקע לקוחות שמחים וטובי לב, כמעט
מתעלמים מבכייה המייבב, ודמה הניגר מברכיה המשתפשפות עד העצם
מפעולת המסוע.
בשלב מסויים התהווה תור, אנשים החלו לצעוק עליה:
"יאללה כבר- זה קופת אקספרס, יאללה"
המנהל של הסופר לא נשאר עוד אדיש למתרחש ובא גם הוא  לצעוק
עליה :
"לאריסה נו תתאמצי קצת יותר, שיגמור- את רואה שיש תור"...
התור שרק התעצם מאחורינו הוליד יועצים מתוכו:
"תכניסי ותוציאי את האגן, תכווצי, נו תלטפי אותו בתחת"
בשלב הזה החלטתי לגלות התחשבות ואזרחות טובה, דפקתי אותה בכל
הכח והמרץ כמו שעוזר לי להשפיך מהר.
גמרתי בחוץ על הקופה.
מנהל הסופר זינק לעבר לאריסה, שוב סחב בשערותיה והושיבה על
כסאה.
"אני יכולה ללכת שנייה לשירותים ?" שאלה בקול חלוש.
ליכסן גבותיו ושידר זעזוע :
"את שמה לב מה את מבקשת עכשיו, בתור הזה ?"
כנועה ומדממת שלפה תחת שולחנה טישיו, ניגבה את הקופה  והמשיכה
לתקתק.


כשהגעתי הביתה, חשבתי על המתרחש ונפל לי האסימון,  לא הבנתי
איך הקהל הרב שעמד בתור הארוך הסכים להכל ועבר בשתיקה.
גועל נפש ,
הם היו צריכים לפתוח עוד קופה.