אני בוכה הרבה, כי זה פשוט מרגיע אותי כי כשאני מסיימת לבכות
אני מרגישה כאילו שיחררתי את כל מה שהיה טעון בי כבר הרבה מאוד
זמן.
והפעם היה טעון בי הרבה מאוד.
אני יושבת בחדר שלי וחושבת עליך (אלא על מי).
על השיער, העיניים ואיך שהיית מדבר איתי...וואו איך בא לי
לרצוח אותך עכשיו.
תמיד זה קורה לי כשאני מתחילה לחשוב עליך...עולים בי רעיונות
כאלה של איך אני אבוא אליך ואגיד לך בדיוק מה שאני חושבת ואז
אשסף את גרונך בסכין הכי משוננת שלי או שמא אני אקח את שתי
הידיים העדינות שלי ובחוסר עדינות מופרז אני אלחץ על העורק
שמוביל את הדם היישר אל המוח שלך ופשוט אוודע שהוא מפסיק בדקות
אלו את עבודתו החשובה יותר מכל או שאולי כדאי לי לקחת את הרובה
של אח שלי לשים בו את מיטב הכדורים שיש לו במגרה. אני אשים שם
3 כדורים- אחד על מה שאמרת עלי, שני על זה שנתת לי להרגיש חרא
עם עצמי ושלישי על זה שבכיתי בגללך לילה שלם.
ואחרי שאני חושבת על כל הרעיונות האלו אני מתחילה לחשוב על מה
אני אגיד לך לפני.
איך אני אגיד לך שאתה כל כך מרוכז בעצמך וכל המערכת יחסים
הזאתי, אם אפשר היה לקרוא לה מערכת יחסים,היתה סובבת סביבך
וסביב מה שעושה לך טוב ומה שאתה רוצה ואני כמובן הייתי הכלי
כדי שאתה תוכל להגיע לשיא פריחתך ולתקופה המאושרת של חייך.
כל כך שנאתי אותך על זה, על זה שלא היה לך איכפת מכלום חוץ
מאשר מעצמך...בטוח שאתה הדבר הכי טוב שקרה לעולם הזה.
אז אתה טועה, טועה בגדול!!! אני לא מתפלאת שחצי מהאנשים שאני
מכירה שונאים אותך או בלשון המעטה- לא ממש מחבבים אותך.
ועכשיו אני מבינה למה שאלו אותי- "מה לעזאזל את עושה איתו???"
אחרי חודשיים הייתי צריכה לגלות את הפרצוף האמיתי שלך ואני
מצטערת שגיליתי...ואם זאת שמחה מאוד שגיליתי אותו לא מאוחר
מידי.
אדם רשע- כל כך הרבה ביקורת כלפי העולם...וכל כך מעט כלפי
עצמו.
אולי במקום להגיד כמה שאחרים לא טובים תחשוב על להתחיל מקצה
שיפורים אצלך??? אני הייתי ממליצה לך להתחיל מייד
מסתובב עם אגו מנופח ואף בשמיים..למה? מה עושה אותך כל כך
שווה...השיער? הבגדים? הפרצוף? האופי?-זה בטח שלו...האופי זה
הדבר האחרון שאתה צריך להתגאות בו בזה אתה יכול להיות בטוח.
ואם כל הכעס שלי אליך אני לא מסוגלת לבוא אליך ולהגיד לך מה
בדיוק אני חושבת עליך...למה?? לעזאזל למה??
יש לי כבר כאב תחת מלשבת ולחשוב עליך...נמאס לי נמאס לי נמאס
לי ואני רק חושבת מתי כל זה ייגמר...האם זה ייגמר?
ולמה כל פעם מחדש אני עושה את זה לעצמי...כנראה זה מן תחביב
חדש שסיגלתי לעצמי.
אני מקווה שתמצא לך מישהי אחרת (יותר טובה ממני) שתעשה לה כאב
ראש והלוואי והיא גם תצליח לסבול אותך.

יום אחד ישבתי כל אחרי הצהריים ופשוט בכיתי..חשבתי שאם אני
אבכה הרבה אז הכל ייצא ולא יישאר לי איזשהו מטען עודף שיילך
איתי כל הזמן שיישב ויעיק ויכביד עלי.
אבל מסתבר שזה לא עובד..וכמה שאני לא אבכה אתה תמיד תישאר שם
תקוע בפינה בצד הימיני של המוח שלי ופשוט מחכה להתפרץ החוצה
באמצע איזה שיעור משעמם או סתם באיזו נסיעה באוטובוס חזרה
מסבתא או סתם כשאני יושבת על המרפסת..מול החוף ומקשיבה
לגלים... כמה שזה מרגיע ושוב פעם עולות הדמעות.
כמה שזה כואב...כואב לאהוב אותך.