הכרנו שלשום,
תאמינו או לא, אבל בזכות מעבד בן חודשיים וחצי (חמש מאות מגה
הרץ). מייד כשדברנו בטלפון, התפללתי לאלוהים שמראה כקולה.
למרות שתיאורה הוירטואלי נחשב למצויין, דאגתי לשכנע את עצמי
שבכל זאת  עלולה לאכזב,  כדי למנוע מעצמי מפחי נפש.  נכון
שהיופי איננו הכל, אבל הוא אלמנט מבטל, זאת אומרת שגם אם אמשך
לאישיותה של מישהי ויסתבר שנראית רע (לטעמי האנדבידואלי),  לא
אוכל לקדם את הקשר. אנני ווי, קבענו שאאסוף אותה מהבית שלה
(עצם חוסר החשדנות שלה ואיך שמייד נידבה את מס הטלפון  וכתובתה
שבה את ליבי, היה משהו טהור ונטול מרירות בנאיביות שסיפקה).
נכנסה למכוניתי, חייכה, אמרה שלום, שלחה מבטים חטופים שהתרכזו
משום מה בין איזור ירכי לחזי, השיבה תודה למחמאתי (את באמת
יפייפייה) ונסענו לקנות קפה בטייק אוואי ולאחר מכן לשתות אותו
בים.
עדיף פי אלף מישיבה נדושה ומביכה בבית קפה, (כשבתחושה לפחות)
נבחן ע"י המון סקרן הצמא לדעת איך מתקדם הבליינד דייט. דברנו
על דה ועל הא, כשלא חדלתי להשתאות מנשימותיה הסקסיות שהעלו
והורידו את חזה השובב.
היה לו פרופיל מצויין, מבטיח (ומתחנן לקיים) שהוא  נעים למגע.
בכלל 172 סנטימטרים, תלתלים זהובים ורכים, עיניים כחולות, כל
מה שרציתי ליומולדת אבל לא היה לי נעים לבקש (מהחברה שלי).
נחשבה לאגוז טעים מידי בכדי שאסכן את שלמות פיצוחו, החלטתי
שנפרד (אפילו לא) בנשיקה. טכניקה מצויינת, המשאירה בהן תמיד
טעם לעוד. כדי להוסיף לתחושת החסך שלה, קטעתי את הביחד שלנו
וציינתי  שכבר מאוחר וגם שלבטח תעדיף לחזור לביתה. לפי מבטה
הסמוק ופיה החתום, הבנתי שבבת אחת מילאה אותה תחושת בדידות
וחרדת נטישה, צורך לעוד ואי רצון לסיים את המפגש שהיה לה
למעניין בכל המובנים.
חזרנו לאוטו, דאגתי להיות קריר כמעה, למרות שרציתי לטרוף אותה
חיה, אבל המטרה קידשה את היסורים. כל עוד שלטתי במצב הכל בסדר.
70 מטר לפני הבית שלה, לא יכולתי יותר, טעם של עוד טעם של
באטיח, כן נשיקה לא נשיקה, כמו שפן נשברתי  מתוכניתי המושלמת
שבעזרתה הייתי מבטיח קשר של חברות עם המקסימונת הזאת וסכנתי את
האוצר כדי לנסות להתקדם באופן מוגזם . "רוצה לבוא אלי הביתה,
אני פשוט מוכר אותו השבוע, בא לי שתראי אותו,  קשה לי להיפרד
ממנו אני מבקש להנציחו בזיכרון כמה שיותר אנשים" (חייכתי ).
יאללה למה לא. עלינו בחדר המדרגות, התנצלתי בפניה על הבלגן
שתכול עיניה יחשף בפניו, פתחתי את הדלת והצגתי לה בהומור ציני
מחסל מבוכה, את חדרי הבית. האווירה השתחררה וגיליתי, שיופיה
איננו הכל,  בעצם התגמד, לעומת חוש ההומור שלה , הדעתנות
המרשימה שהפגינה, אפילו הנדימן  היתה. אוהבת ילדים ובעלי חיים
ונחשבה מושלמת בעיני. נזכרתי במשפטים הנדושים על אהבה (כשזה
יגיע תדע שזה זה וכו', הסקתי שלמרות שהם נכתבו אולי ע"י אנשים
פחות חכמים ממני, אין ספק שהיו מאוהבים לפני). כן, אני אוהב
אותה. איתה אני רוצה לחיות לעד. היא תהיה אם ילדי, איתה אבנה
בית חמים, איתה אעשה קניות בסופר, איתה אגדל את כלב הלברדור ,
הנה היא, לא יאמן. לא יאמן אבל יאיר לא לפרסום,  מ א ו ה ב
וזה סופי. קצת זפינג עם השלט ומבט אלכסוני אל פרצופה. אינני
יודע אם ראיתי מה שרציתי, או שבאמת פרצופה אמר, "אתה מוכן
לזיין אותי כבר על השטיח, או שאנחנו חייבים לעבור כאן איזה
שהוא טקס מקדים". בגלל שלא הייתי בטוח שפרצופה אמר שהיא רוצה
להזדיין על השטיח, זיינתי אותה על המיטה. המילה זיון לראשונה
נתפסה בעיני זרה ולא התאימה ללקסיקון שלי עם גל. כי (תסלחו לי
על הביטוי), אבל חווינו אהבה, למרות שלא הפלאנו בתנוחות
ותרגילים, היה זה שיא תענוג שאיננו הוכר לי עד אז.
שיא שהסתיים בפורקן שלא היה לי כמותו, שיא העולם, שיא
הגלאקסיות, שיא היקום , שיאאאאאאאאא שפשוט נקרא אהבה.


אהמ ההמ,
אויש,
מה קורה, גמרתי !
את מוכנה, להניח  לי ?
לא רוצה לחבק אותך.
ככה, כי את מזיעה.
ומה זה נוזל לך מהכוס ?
את טוענת שכל זה ממני?
או שבאת לכאן כבר מלאה, מזויינת על ידי אחר.
יאללה תחפפי לשירותים, תנגבי שם את כל הגועל נפש, כוס אמאק ,
בית חרושת להפרשות.
רגע, יא בהמה, שטיחים של אבא שלך למה לא, רגע אני אשים לך
עתונים, לא לטפטף על השטיח.
הלוואי שתחליקי למוות באמבטיה, אז אוכל לישון עד הבוקר לפחות
כמו בנאדם, אבל לא,  החתול עם 9 הנשמות חזרה, עכשיו לך תקח
אותה הביתה את השרמוטה,
"הנה מגיעות עכשיו, המשאיות שמפנות את הזבל השכם בבוקר",
ציינתי וקיוותי שתבין את הרמז ותתפוס איתן טרמפ.
















דרך אגב, מישהי להיכרות ?