בס"ד
המאמר מתייחס לישיבות התיכוניות ,כיוון שזו המערכת אותה אני
מכיר. אין בכך משום ביקורת על האידיאולוגיה שמאחורי הישיבות
האלו או על עקרון הישיבות בכלל. אני מעריך את המוסדות הללו
ולכן מעוניין להצביע על נקודות הדורשות תיקון. אני מניח שגם
במערכת החינוך הכללית המצב דומה.
אלברט אינשטיין כתב פעם "בעצם רק בדרך נס לא החניקו שיטות
ההוראה המודרניות את הסקרנות הצרופה לחקור ולדרוש. כי מלבד
עידוד זקוק צמח עדין זה, בראש וראשונה, לחופש בלעדיו הוא נידון
לבטח, לקמילה וכליון"
הסקרנות הטבעית של האדם אותה נטייה לשנוא את המצב שבו יש דבר
שהוא לא יודע היא אחד הכוחות שהניעו את האנושות אל מירב הישגיה
הגדולים. ספר שיצא לפני כחצי שנה העלה טענה מפתיעה -רוב גדולי
העולם ורוב אלו שהצעידו את העולם להישגיו היו צעירי הילדים
במשפחה או על כל פנים לא בכורות. אחת התיאוריות שהעלה המחבר
הייתה שהלא בכורות חשים פעמים רבות לחצים רבים נוספים (בעיקר
בתקופות קודמות) דבר שמוביל אותם לרצות למרוד מרד זה יכול
להיות מתועל לאפיקים רבים ושונים ביניהם צורות חשיבה לא
שגרתיות או יצירתיות יתר על המידה המקובלת . מידת הדיוק של
מחקר זה מוטלת בספק אולם דעותיו זועקות "האם כך אנו?" האם
העולם אכן הגיע למצב האבסורדי שעל מנת להיות יצרתי ובלתי שגרתי
צריך להיות מורד? .
תשאלו כל בוגר תיכון ממוצע למה הוא השקיע בלימודים בכיתה ט',
הוא בד"כ יענה - "בשביל הציון" ולא "לצבור ידע" או "זה
מעניין" .החל מכיתה י' התשובה תהיה תמיד "לבגרות". הסיבה לכך
היא פשוטה - מערכת החינוך כמערכת פשוט לא מעודדת את התלמידים
ללמוד "כי זה מעניין, וחשוב שתדעו את זה לקראת החיים", אלא "כי
אם לא תלמד תיכשל במבחן" .כמה פעמים נתקלנו במורים משועממים
שבאו ללמד את החומר וללכת או "לדפוק שעון".
בלימודי ספרות מרבים "לנתח" יצירות ספרותיות פעמים רבות אכן
יש בסיפור יותר מרובד אחד ויותר ממסר אחד לעיתים קרובות
תלמידים מנסים לחפש הסבר נוסף למה שנלמד בכיתה, ע"י מורים
מסוימים נדחו הסברים אלו עוד לפני שנשמעו לעיתים הם נשמעו אך
לא זכו לתגובה . דבר דומה קרה כאשר התלמידים הצביעו על בעיות
בניתוח שהציג או הציגה המורה. הבנת התלמידים כתוצאה מכך היא
"לא משנה מה נכון משנה רק מה המורה רוצה לראות במבחן" וכך הכנו
בחינוך פעמיים לימדנו את התלמידים שאסור להיות יצירתיים
והוספנו להם הבנה שהמבחן,שהיה במקור רק כלי לבדוק שהתלמידים
אכן למדו והבינו את החומר, הפך למטרה. מה הפלא שהמערכת לא
מצליחה להנחיל לתלמידים את העובדה שהעתקה במבחן היא מעשה פסול
ושיקרי הרי אותה מערכת בדיוק מקדשת את הציון ומנחילה לילד את
ההישגיות שלמענה הוא מסוגל "לרצוח את ערכיו". דווקא לימודי
הספרות שאמורים להיות ,יחד עם הבעה, חוד החנית של פיתוח
האישיות של הלומד והנושאים שיגרמו ללומד לחשוב ביצירתיות .
במקום ללמד כך מלמדים בספרות "לשפוך" את מה שנאמר בשיעור ע"י
המורה שאינו דן עם התלמידים ומלמד אותם להבין את היצירה אלא
מכתיב עובדות ובהבעה מלמדים לכתוב על פי תבנית קבועה מראש. האם
כך אפשרי לעצב משהו?
לפני כשנתיים וחצי מספר תלמידים בישיבה ערכו "ניסוי" : הם
הכינו יחד שיעורי בית.
תלמיד אחד כתב את התשובות בצורה מפורטת, לא ארוכה מדי ולא
תמציתית. תלמיד שני כתב את אותם תשובות אך באותיות גדולות
במיוחד, תלמיד שלישי כתב את אותם תשובות אך שיבץ בתוכם שירים
שלמים משולבים בטקסט וטקסטים נוספים. למחרת המורה בדק את שעורי
הבית במחברת. התלמיד הראשון, הוא הביט מבט חטוף ופסק " תמציתי
מדי" במחברת השניה הוא אמר "יפה מאד" ובמחברת השלישית הוא אמר
"מצוין". כמובן שזהו מקרה קיצוני ויש להניח שהוא חד פעמי. אך
מה על אותם תלמידים להבין? שהמורה לא קורא את שעורי הבית שלך,
ומתייחס רק לאורך התשובות? אי לכך עלי "למרוח" כמה שיותר
ולקוות לטוב!.
תלמיד שיגיע לתיכון כשהוא בעל כישרון כתיבה יגלה במקרה כי
יצירתיות ויכולת לא משמשות מדד כי כאן הציון נמדד ע"פ כתיבה
כפי רצון המורה ולא כפי שאנשים מעדיפים לקרוא. בתיכון תלמיד
ילמד שעליו להתחנף, לרמות, להעתיק, לפגוע בחבריו וזאת על מנת
לקבל ציון גבוה.
פרופ' יקיר אהרונוב מחשובי הפיסיקאים בארץ זוכה פרס ישראל, פרס
וולף וחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב אומר (גלילאו מאי
98) : למעשה הייתי רחוק מלהיות ילד פלא כמעט שלא סיימתי בי"ס
תיכון...ושנאתי פיזיקה כי המורה דרש מאתנו ללמוד הכל על פה
...אני התחלתי לראות את היופי של הפיזיקה שלמדתי תחומים שנראו
לי יותר יצירתיים. וממשיך פרופ' אהרונוב: אני חושב שכל שיטת
הלימוד בבתי הספר וגם באוניברסיטאות מוטעית מיסודה משום שהיא
מתרכזת בלימוד של עובדות ולא בהבנה. נשאל הפרופ': האם השיטה
האוניברסיטאית לא רק שאינה מטפחת חשיבה אלא אף מדכאת אותה? האם
הפקולטות למדעים מדויקים מייצרות סטודנטים לא יצרתיים?
והתשובה: בהחלט כן ...יש יותר מדי דגש על עובדות ופחות מדי על
חשיבה . אפילו איינשטיין אמר שכשגמר ללמוד כמעט עזב את
הפיזיקה.
עלינו לשנות את השיטה כך שקודם כל מחנך יחנך ולא יהיה סתם
מורה לגמרא. ואולי כך תלמיד לא יאטום אוזנו משמע כאשר אומרים
על חומר מסוים "לא לבגרות".
נכתב בשנת תשנ"ח
|
