כשאמרו עשרת המכות, ישר חשבתי על דני וכל החסרונות שלו.
בחור נאה, משפחה אמידה פלוס, והעיקר, 1.99, עם ידיים יותר
חזקות משל פועל בניין.
והן תמיד אמרו לי שהוא כ"כ הולם אותי... ממש כמו מעיל המינק
שהוא הביא לי מנסיעתו האחרונה לצרפת.
אבל לכי תסבירי לחברות שלך, שגם הבחור הכי מתוק בעולם לא שווה
רגע אם הוא לא מצליח לספק אותך מינית.
וזה לא רק המין, חס וחלילה. היו גם אותם רגעים של שתיקה. שתיקה
כבדה, שתיקה שנובעת משעמום.
שלושה חודשים החזקנו ביחד, מתנדנדים בין אהבה פרועה (עם
אזיקים!) לבין רגעי עייפות אחד מן השני.
בסוף, כמו תמיד בקשר שלנו, אני זו שלקחתי את העניינים בידיים
ואמרתי לו שזה נגמר.
הוא דוקא קיבל את זה בהבנה גמורה, יותר מדי בהבנה.
עכשיו אני בוכה כל רגע פנוי שיש לי.
לכי תסבירי לחברות שלך, שכשאת לבד, גם הבחור המשעמם ביותר נראה
מושלם.